"אם אני בורח עכשיו אני אתבאס על זה חצי לילה."
האמת שזה התחיל די מעצבן. הייתי כבר עם עין אחת סגורה, משהו כמו 01:20, יושב עם הטלפון במיטה, ואומר לעצמי יאללה עוד סיבוב קטן וזהו. לא באתי לחפש משהו גדול, רק להעביר כמה דקות. בהתחלה הכול הלך עקום. פעם אחת נכנסתי חזק מדי עם משהו חלש, פעם אחרת ברחתי בדיוק לפני שהיה מגיע לי משהו טוב. בקיצור, מין לילה כזה שאתה מרגיש שהמשחק דוחף אותך החוצה בעדינות.
נשארנו שישה, ואני כבר עם סכום די נמוך. לא קטסטרופה, אבל כזה שאתה יודע שעוד טעות אחת ואתה מתחיל לרדוף. ואז קיבלתי התחלה נחמדה, לא משהו משוגע, אבל כן מספיק בשביל להישאר. אחד מולי שם די הרבה עוד לפני שנפתח הכול, ואני רק השוויתי כי לא רציתי לעשות מזה עניין. חשבתי נראה מה יגיע.
נפתחו שלושה קלפים, ופתאום זה הסתדר לי יותר טוב ממה שציפיתי. לא מושלם, אבל כן כזה שיכול לקחת אם אני לא משתגע. הוא שם סכום קטן, כזה שמרגיש כמעט מזמין. פה כבר התחלתי לחשוד. יש שחקנים שעושים את זה כשהם רוצים שתרוץ אחריהם. הסתכלתי על המסך איזה עשר שניות, לא יודע למה, כאילו אם אני אביט מספיק חזק אני אבין מה יש לו. בסוף אמרתי יאללה ושילמתי.
בקלף הבא נהיה לי חם באמת. קיבלתי בדיוק מה שהייתי צריך כדי להרגיש הרבה יותר טוב, אבל עדיין לא הייתי רגוע. הוא פתאום שם הרבה. לא קצת, לא בינוני. הרבה. כזה שגורם לך ישר לשבת זקוף במיטה. פה כבר חשבתי שאני אולי נופל למלכודת. אפילו הורדתי את הבהירות של הטלפון כי הרגשתי שהמסך צורח לי בפנים.
אמרתי לעצמי, אם אני בורח עכשיו אני אתבאס על זה חצי לילה. אם אני משלם ואני טועה, הלך כמעט הכול. וזה בדיוק הרגעים שאני בדרך כלל עושה שטות. הפעם עצרתי. ספרתי בראש כמה נשאר לי אם זה לא טוב, כמה אנשים עוד במשחק, וניסיתי להיזכר איך הוא שיחק קודם. היה לי מוזר שהוא פתאום נהיה כזה כבד. זה הרגיש לי יותר כמו ניסיון להפחיד מאשר משהו באמת בטוח.
שילמתי.
הקלף האחרון לא שינה לי כלום, אבל גם לא הרס. הוא חיכה שנייה, ואז בדק. פה כבר הייתי בטוח שאני חייב לשים משהו, אבל לא רציתי להפחיד אותו. שמתי סכום קטן, ממש קטן יחסית. שתיקה של כמה שניות, ואז הוא שילם.
וכשראיתי מה היה לו, פשוט נשפכתי על הכרית. הוא ניסה לקחת את זה בכוח עם משהו הרבה פחות טוב ממה שחשבתי. לקחתי את כל הסכום, פתאום חזרתי לחיים, ושתי ידיים אחר כך כבר הייתי בין הראשונים.
בסוף לא לקחתי מקום ראשון, סיימתי שלישי ויצאתי עם 214 שקל. לא איזה סיפור מטורף, אבל מה שתקע לי את זה בראש זה דווקא הרגע הזה במיטה, עם הטלפון החם ביד, כשאמרתי לעצמי בשקט: רק אל תפחד עכשיו.
