"יאללה תזרוק כבר, אני לא יכול להסתכל על זה יותר"
חבר שלי שלח לי הודעה של "איפה נעלמת" בדיוק כשעמדתי ליד מדף של קופסאות פלסטיק במקס סטוק. לא יודע למה, במקום לענות לו, נכנסתי למשחק מהטלפון. סתם להציץ, אמרתי. ברור שזה לא נגמר בהצצה.
נכנסתי עם $1,000, ובתוך איזה עשר דקות כבר ירדתי ל-$500. יד אחת שילמתי יותר מדי, ביד אחרת ניסיתי לדחוף מישהו עם $700 והוא פשוט לא זז. פה כבר התחלתי להתעצבן על עצמי. אמרתי יאללה, עוד $1,200, נרגעים ומשחקים נורמלי. נשבע לכם, כל פעם שאני אומר לעצמי "נרגעים" זה סימן רע.
הקטע הוא שלא הייתי חד בכלל. היה ברמקול איזה שיר מעצבן, ילד מאחורה בכה, ואמא שלו מתווכחת עם המוכר על החזר. ואני עם הטלפון ביד כאילו אני בודק מחיר של מגבות. ואז הגיעה היד שעשתה לי את כל הסיפור.
נשארנו ארבעה בשולחן. אחד מהם שיחק כאילו כל קלף שלו זה זהב. כל פעם שמישהו הראה כוח הוא ישר שם כסף. הפעם יצאו לי קלפים נחמדים, לא משהו שבונים עליו בית, אבל גם לא זבל. שמתי $600, הוא העלה ל-$1,400. כולם יצאו, ואני נשארתי מולו. האמת? הרגיש לי מסריח. לא חזק מסריח, דווקא הפוך. כזה של "תעזוב אותי כבר".
המשכנו, ועל השולחן נפתחו קלפים שלא ממש עזרו לי. הוא שם עוד $900 די מהר. הסתכלתי על המסך, הסתכלתי סביבי, ואמרתי לעצמי שאם אני זורק עכשיו אז כל מה שעשיתי עד פה היה סתם שריפה. שילמתי. בקופה כבר היו $4,300, ואני עם דופק לא נעים בכלל, כי לא באמת ידעתי איפה אני עומד.
ואז הגיע הקלף האחרון. לא עזר לי כמעט בכלום, אבל גם לא נראה לי שהוא פגע בו. הוא עצר רגע ושם $1,100. קטן כזה, מעצבן. פה היה הרגע. או שאני בולע את זה ומפסיד, או שאני הופך את הסיפור. דחפתי עליו $2,300. לא מהר, לא בהצגה, פשוט שמתי.
הוא לא ענה ישר. ראיתי את העיגול הקטן של הזמן יורד, ובלב אמרתי יאללה תזרוק כבר. הוא חיכה עד השניות האחרונות ויצא. נשמתי כאילו עליתי ארבע קומות ברגל.
משם כבר באמת נרגעתי. לקחתי עוד שתי ידיים קטנות של $800 ו-$950, ולא עשיתי שטויות. סגרתי את המשחק על $5,150. יצאתי מהמקס סטוק בלי מה שבאתי לקנות בכלל, רק עם שקית ריקה ביד וראש מוזר. עד עכשיו אני לא יודע אם שיחקתי טוב או סתם נפל לי נכון, אבל היד של ה-$2,300 עוד יושבת לי בראש.
שחקן טורנירים ואומהה מקצועי שזכה במגוון תארים בארץ ובעולם. אסי ידוע ביכולת הניתוח החדה שלו ובשליטה בפורמטים מורכבים כמו אומהה, צבר הישגים מרשימים בטורנירים חיים, ומתמחה במעבר בין סגנונות משחק לפי יריב ומצב. הוא מביא לכל כתבה את החוויה האמיתית של שחקן טורנירים מנוסה.
