"אם אני טועה פה, הלילה נגמר."
האמת, בכלל נכנסתי רק להעביר עשר דקות. הייתי על המחשב עם סדרה ברקע, כזה חצי מרוכז חצי מת. כבר היה 02:20, העיניים שורפות, ואמרתי יאללה עוד סיבוב אחד קטן וזהו. מפה זה נהיה קצת מעצבן.
בהתחלה הלך לי סבבה ואז בשתי ידיים רצוף איבדתי לא מעט, סתם כי נסחפתי. נשארתי עם סכום שלא הרגיש נוח בכלל, משהו כמו 170 בערימה, בזמן שלכמה שם היו כבר מעל 600. לא סוף העולם, אבל גם לא מצב שכיף לשבת בו. במיוחד כשיש אחד כזה שכל יד מנסה לעשות רעש, שם הרבה, מדבר בצ'אט, נותן תחושה שהוא בעל הבית.
ואז קיבלתי זוג לא רע. לא משהו שבא לך להתחתן איתו, אבל מספיק בשביל להיכנס. שמתי קצת, הוא העלה, עוד אחד נכנס, ואני רק חשבתי לעצמי טוב, בוא לא נעשה שטויות. זרמתי.
יצאו קלפים די יבשים, כאלה שלא עוזרים יותר מדי לאף אחד. הוא ישר שם סכום מכובד. השני ברח. אני נשארתי מולו, ופה כבר התחיל לי הסרט. כי הוא עשה את זה כל הלילה, שם מהר, כאילו בטוח בעצמו, כאילו יש לו הכול. מצד שני, היה לי משהו ביד, ולא הרגיש לי נכון לוותר כזה מהר. אז השוויתי.
בקלף הבא הוא אפילו לא חיכה. שוב שם הרבה. עכשיו כבר ישבתי קדימה בכיסא, למרות שאני בכלל בבית ואף אחד לא רואה אותי. הסתכלתי עליו, על הזמן, על המספרים, על הערימה שלי, ואמרתי לעצמי אם אני טועה פה, הלילה נגמר. באמת נגמר. נשארו בשולחן שישה שחקנים, ואני ידעתי שאם אני זורק עכשיו, אני סתם נמרח עוד כמה דקות ונעלם.
אז עשיתי משהו שאני בדרך כלל לא עושה. לא רק שהשוויתי, שמתי עליו את כל מה שנשאר לי.
הייתה שתיקה כזאת של כמה שניות, אפילו הצ'אט נרגע. והוא פתאום התחיל לחשוב. זה כבר הדליק לי משהו. כי עד אז כל דבר אצלו היה בשנייה. פה עברו אולי עשר שניות, אולי חמש עשרה, בשבילי זה הרגיש שנה. אמרתי לעצמי יאללה, או שאני הכי דביל בעולם, או שהוא סתם עושה הצגה.
בסוף הוא השווה. פתחתי זוג גבוה ממנו, והוא היה עם כמעט כלום, סתם ניסה להעיף אותי. נשבע לכם, ישבתי מול המסך ונתתי כזה "מההה" בקול לבד בבית. משם כבר חזר לי האוויר. לקחתי עוד יד קטנה, ועוד אחת, ובסוף סיימתי את הלילה עם רווח לא ענק, משהו כמו 260, אבל זה בכלל לא העניין.
הקטע היה הרגע הזה שחשבתי שהוא בטוח מחזיק אותי, ובסוף הוא סתם לחץ. דווקא כשכבר הייתי עייף ומת לסגור, יצאה לי ההחלטה הכי נקייה של כל הלילה.
