לא יודע למה בכלל פתחתי את המשחק הזה. השעה הייתה 1:47 בלילה, הייתי כבר עם חצי עין סגורה, והטלפון גם ככה עוד שנייה נכבה. אמרתי יאללה, סיבוב קטן וזהו. בפועל זה נהיה הלילה הכי מעצבן ואז הכי מצחיק שהיה לי בזמן האחרון.
בהתחלה הכול הלך עקום. פעם אחת נכנסתי עם קלפים שנראו לי סבבה, יצא לוח רע, מישהו המשיך לשים, ואני סתם זרמתי איתו עד הסוף. הלכו לי שם לא מעט צ'יפים. אחרי זה עוד יד, שוב נפלתי על מישהו שלא הפסיק לשים, וכבר הייתי במצב שלא נשאר לי הרבה. מתוך בערך 9,000 שהתחלתי איתם, נשארתי עם משהו כמו 2,200. בקיצור, לא כיף.
מה שהכי עצבן זה שלא הפסדתי בגלל איזה שטות אחת. פשוט לא פגע לי כלום, וכל פעם שהיה נראה שאולי הפעם זה שלי, הגיע קלף אחר ודפק הכול. בשלב הזה נשארו שמונה שחקנים, וחשבתי יאללה, עוד שתי דקות אני בחוץ והולך לישון.
ואז הגיעה היד הזאת. קיבלתי שני קלפים גבוהים, לא משהו מטורף אבל מספיק בשביל לא לזרוק ישר. אחד שם סכום לא גדול, עוד אחד השווה, ואני אמרתי טוב, ננסה. יצאו שלושה קלפים באמצע, ואיכשהו יצא לי זוג הכי גבוה שהיה שם. לא יד ענקית, אבל גם לא משהו שבורחים ממנו. הראשון שם קצת, השני יצא, ואני ישבתי איזה כמה שניות עם הטלפון ביד, המטען על 3%, וחושב אם אני סתם מסתבך.
השוויתי.
בקלף הבא הוא שם שוב, הפעם יותר. פה כבר באמת לא ידעתי איפה אני עומד. היה לי הרגשה שהוא או סתם דוחף אותי החוצה, או שיש לו משהו יותר טוב ואני גמור. אמרתי לעצמי שאם אני יוצא עכשיו, לפחות לא ברחתי מפחד. אז הלכתי על זה עד הסוף.
הוא פתח זוג נמוך ממני, ואני נשבע שהיה לי איזה חצי שנייה שלא קלטתי שזה שלי. פשוט בהיתי במסך. פתאום כל הערימה שלי קפצה למעלה, ואני כזה רגע, מה, אני חזרתי למשחק?
משם הכול השתחרר. לא נהייתי איזה קוסם, פשוט פתאום היה לי אוויר. לקחתי עוד קופה קטנה, ועוד אחת בלי להסתבך, ופתאום אנחנו ארבעה שחקנים. בסוף סיימתי שני. לא איזה סכום משנה חיים, משהו כמו 640 שקל, אבל יחסית לזה שכבר הייתי עם רגל בחוץ וטלפון מת, זה הרגיש ממש טוב.
הכי מצחיק שבסוף לא היה לי סוללה אפילו לצלם מסך. חיברתי מטען ורק אז שלחתי בקבוצה שאני חי.
