"טוב, הלך עליי"
זה התחיל הכי סתמי בעולם. הייתי במטבח, 00:47, מחכה למים לקפה כי אמרתי לעצמי יאללה עוד סיבוב קטן וזהו אני הולך לישון. כמובן שזה אף פעם לא באמת עוד סיבוב קטן.
נכנסתי מהנייד, חצי עין על המסך חצי עין על הקומקום, ובהתחלה רק הפסדתי קצת פה קצת שם. לא משהו רציני, אבל כזה שמעצבן. אתה מרגיש שהכול כמעט מסתדר ואז לא. נשארו שבעה אנשים, ואני כבר די עייף, כזה לוחץ מהר מדי בלי לחשוב עד הסוף.
ואז באה היד הזאת. קיבלתי התחלה טובה, לא משהו מטורף, אבל מספיק בשביל להישאר. מישהו אחד שיחק מולי כל השולחן בערך, שם כמעט כל פעם, קצת מציק כזה. הפעם גם הוא נכנס. יצאו הקלפים על השולחן ולא פגעתי בול, אבל היה לי משהו קטן להמשיך איתו. שמתי קצת, הוא השווה. פה כבר נהיה לי לא נעים, כי הרגיש לי שהוא לא סתם שם.
הקומקום התחיל לצפצף בדיוק אז, נשבע לך. אני עם הטלפון ביד אחת, מכבה עם השנייה, חוזר למסך ורואה שיצא לי קלף שבאמת עזר. לא משהו שסוגר עניין, אבל פתאום כן הרגשתי שיש מצב טוב. שמתי עוד, לא יותר מדי, לא רציתי להעיף אותו. והוא? בלי לחשוב כמעט, שם הרבה יותר.
פה עצרתי. באמת עצרתי. אפילו לא בגלל המשחק, פשוט כי הראש שלי היה גמור. אמרתי לעצמי, טוב, או שהוא חזק ממני לגמרי או שהוא סתם מנסה לדחוף אותי החוצה כי הוא ראה שאני משחק עייף. היו לי בערך 18 גדולים כאלה, לא המון, ואם אני טועה פה אני כנראה עף תוך רגע.
ישבתי איזה עשר שניות עם האצבע על המסך ולא ידעתי מה לעשות. בסוף אמרתי יאללה, אם כבר עד הסוף. לחצתי.
הוא פתח זוג גבוה. לא כזה שרציתי לראות. אני זוכר שממש מלמלתי לבד במטבח, "טוב, הלך עליי". ואז הגיע הקלף האחרון ופתאום התחבר לי מה שהייתי צריך. לא קפצתי, לא עשיתי דרמה, פשוט עמדתי שם עם הקפה ביד והסתכלתי על המסך כאילו מישהו עובד עליי.
משם נהיה לי אוויר. פתאום אני לא לחוץ, לא רודף, נותן לאחרים להסתבך. אחרי איזה רבע שעה נשארנו שלושה. אחד מהם נפל מהר, ומול האחרון כבר הייתי עם יתרון יפה. הוא עוד ניסה ללחוץ עליי פעמיים, אבל שם כבר הייתי רגוע. לקחתי את זה בסוף, סכום נחמד, משהו כמו 540 שקל.
הכי מצחיק? הקפה כבר היה קר לגמרי.
