"פה כבר הייתי בטוח שאני גמור."
הקטע המצחיק הוא שבכלל לא תכננתי לשבת הרבה. הייתי כבר עם עיניים חצי סגורות, משהו כמו 01:20, שוכב על הספה עם הטלפון, ואמרתי יאללה עוד כמה סיבובים וזהו. בהתחלה הלך לי סביר, לא משהו, קצת למעלה קצת למטה, ואז באו איזה שלוש פעמים רצוף שלא פגעתי בכלום ופשוט ירד לי החשק.
כבר הייתי בדרך לצאת. אפילו לחצתי כמעט על הסגירה. ואז קיבלתי זוג נחמד, לא משהו שמפחיד איתו אנשים, אבל מספיק כדי להישאר. שמתי קצת, אחד מולי השווה, ועוד אחד מאחור נכנס גם. פה כבר נהיה לי לא נעים, כי שלושה אנשים על שולחן כזה זה בדרך כלל בלגן, ואתה לא באמת יודע איפה אתה עומד.
נפתחו הקלפים על השולחן, ופתאום יצא לי חיבור ממש טוב. לא הכי חזק בעולם, אבל כזה שגורם לך להגיד לעצמך רגע, אולי יש פה משהו. לא רציתי להבריח אותם אז שמתי סכום קטן. זה שמולי ישר העלה. לא איזה העלאה מפחידה, אבל מספיק כדי לעצור אותי שנייה. הבחור השלישי ברח, ונשארנו רק אני והוא.
פה היה הרגע שהתחיל לי הדופק. כי כל הלילה הוא שיחק כזה מעצבן, שקט, לא משתולל, אבל כל פעם שהיה נכנס עד הסוף היה מראה משהו. אז אמרתי לעצמי, או שהוא שוב חזק, או שהוא מנסה לקחת לי את זה כי אני נראה עייף ומתלבט. ישבתי איזה כמה שניות עם האצבע באוויר, באמת בלי מושג. בסוף רק השוויתי.
הגיע הקלף הבא, וזה היה בדיוק אחד מהשניים שרציתי לראות. לא קפצתי או משהו, אבל בפנים אמרתי יופי, עכשיו רק אל תהרוס את זה. הוא שם הפעם סכום יותר גדול. כזה שכבר מכניס אותך לסרטים. אם אני טועה פה, הלך כמעט כל מה שנשאר לי. אם אני צודק, אני חוזר לעניינים.
אני נשבע שהסתכלתי על המסך כאילו הוא יגלה לי משהו. אפילו הורדתי את הווליום של הטלוויזיה, כאילו זה יעזור. ואז פשוט הלכתי על זה ושמתי את כל מה שהיה לי. ישר אחרי זה התחרטתי. אמרתי לעצמי למה עשית את זה עכשיו, מי ביקש ממך גיבורויות באחת ועשרים בלילה.
הוא לא ענה ישר. זה הרגיש ארוך רצח. ואז הוא השווה.
פה כבר הייתי בטוח שאני גמור.
אבל כשהכול נפתח, ראיתי שהייתי לפניו. הוא היה צריך קלף אחד מסוים כדי לעבור אותי, והוא לא הגיע. לקח לי שנייה להבין שזה באמת שלי. פתאום מכל ערב עייף ומעצבן, נהייתה לי ערימה יפה על המסך. לא עפתי ולא התחלתי לחגוג, רק נשענתי אחורה וצחקתי לבד כמו דביל. עוד עשר דקות יצאתי, וזהו. לפעמים דווקא כשאתה הכי מת לישון, מגיעה היד שגורמת לך להישאר עוד קצת.
