"טוב, יופי, עכשיו אני כמו קישוט בשולחן."
האמת שבכלל לא הייתי אמור להיכנס לעוד משחק. כבר היה 1:17 בלילה, הייתי עם חצי עין סגורה, סתם שכבתי עם הטלפון וחשבתי לעשות כמה סיבובים קטנים ולישון. בהתחלה הכול הלך רגיל כזה, קצת למעלה קצת למטה, שום דבר מיוחד. ואז הגיעה יד אחת שפשוט דפקה לי את הראש.
נכנסתי עם קלפים סבבה, לא משהו מטורף אבל מספיק כדי להמשיך. מולי היה אחד שכל הערב שיחק כאילו לא אכפת לו מכלום. שם מהר, דוחף, לא ממש מפחד. אמרתי לעצמי יאללה, אולי הוא שוב סתם עושה רעש. שמתי איתו. יצאו הקלפים באמצע, ופתאום זה נראה לי ממש טוב. לא מושלם, אבל טוב. הוא שם עוד. אני שנייה עוצר, מסתכל על המסך, מגרד את הראש כמו אידיוט למרות שהוא בכלל לא רואה אותי, ואומר טוב, נלך על זה.
ואז בום. בסוף הכול התהפך. לא בקטע מוגזם, פשוט קלף אחד שהוציא לי את כל האוויר. נשארתי עם 14 בלבד. באמת 14. הסתכלתי על זה וצחקתי לעצמי. אמרתי טוב, יופי, עכשיו אני כמו קישוט בשולחן. היו עוד שישה שחקנים, וכולם בערך פי עשר ממני.
פה כבר שיחקתי אחרת לגמרי. לא כי אני איזה חכם גדול, פשוט לא הייתה ברירה. חיכיתי, העברתי, וראיתי איך שניים עפים. פתאום נשארנו ארבעה. איכשהו ה-14 האלה לא זזו, ואז קיבלתי זוג קטן. לא משהו שאתה חוגג עליו, אבל במצב שלי זה הרגיש כמו מתנה. נכנסתי. אחד ענה לי. כל השניות האלה עד שנפתחו הקלפים הרגישו ארוכות ברמה מעצבנת. אני יושב עם הטלפון קרוב לפנים, כאילו זה יעזור.
שרדתי. אפילו הכפלתי קצת. משם נכנס לי אוויר. עוד סיבוב, עוד אחד, פתאום אני כבר לא האחרון. ואז הגיע הקטע הכי מוזר בערב. אני עם קלפים לא משהו בכלל, באמת כמעט כלום, אבל היה לי הרגשה שההוא מולי סתם מנסה לקחת כי הראיתי חולשה קודם. שמתי סכום לא קטן בכלל, כזה שאם הוא עונה אני כנראה גמור. והוא פשוט ויתר.
פה הכול נפתח. לא ישר נהייתי מלך, כן? אבל משם כבר תפסתי קצב. לקחתי עוד יד, ועוד אחת, ובסוף סיימתי שני. לא זכייה ענקית, משהו כמו 430 שקל, אבל יחסית למצב שהייתי בו זה הרגיש פסיכי.
הכי מצחיק שדווקא מהיד שנשארתי בה עם 14, אני זוכר יותר מהכול את השקט שהיה לי אחרי. כאילו יאללה, אין מה להפסיד כבר. ואולי דווקא בגלל זה הפסקתי להילחץ.
