"או שאני עושה פה טעות של עייפות, או שאני צודק"
האמת שבכלל לא תכננתי להישאר ער. היה כבר 01:17, ישבתי עם לפטופ פתוח על השולחן בסלון, הטלוויזיה דלוקה על מיוט, ואני רק אומר לעצמי עוד סיבוב אחד ודי. הייתי די באמצע כזה, לא למעלה ולא על הסף, ואז הגיע קטע שממש תפס אותי.
נשארנו שישה. אחד מהם, עם שם שראיתי כבר כמה פעמים באותו לילה, שיחק כל הזמן כאילו הכול קטן עליו. לא פרוע ברמה מוגזמת, אבל כזה שלא מפחד לשים. אני בדרך כלל מול כאלה קצת נסגר, כי אין לי כוח לניחושים בלילה. אבל פה קיבלתי פתיחה טובה, לא משהו משוגע, פשוט מספיק טובה כדי להמשיך בלי לפחד ישר.
בהתחלה שמתי רגיל, הוא השווה, ועוד אחד נכנס ואז יצא די מהר אחרי שהקלפים נפתחו על השולחן. נשארנו אני והוא. על השולחן היה בלגן כזה, לא משהו שנותן לך שקט. מצד אחד יכול להיות שאני בסדר, מצד שני קל מאוד להיות מאחור ולא להבין בכלל. שמתי קצת, לא רציתי להפחיד אותו. הוא לא חשב כמעט בכלל, ישר שם יותר ממני.
ופה היה הרגע המוזר. דווקא זה שהוא שם מהר, הוריד לי לחץ. לא יודע להסביר, אבל הרגיש לי כאילו הוא מנסה לסיים את זה עכשיו כי אין לו חשק לגרור. אמרתי לעצמי או שאני עושה פה טעות של עייפות, או שאני צודק והוא סתם דוחף. הסתכלתי על הסכום שנשאר לי, משהו כמו שליש ממה שהיה לי בתחילת השולחן, ונתקעתי איזה עשר שניות. בשבילי זה מלא.
בסוף הלכתי עם זה והשוויתי. נפתח עוד קלף, ובום, פתאום הכול הסתדר לי הרבה יותר טוב. עדיין לא משהו שאפשר לשבת רגוע, אבל כבר הרגשתי שיש סיכוי אמיתי. הוא שוב שם, הפעם אפילו יותר. פה כבר הייתי בטוח שאם אני טועה אז הלילה נגמר. היה לי ממש את הקטע הזה בבטן של "עזוב, תצא בכבוד ותלך לישון". מצד שני כל ההתנהלות שלו הרגישה לי לחוצה מדי.
אז נשמתי, שתיתי שלוק מים שכבר היה חמים, ושמתי הכול. הוא השווה תוך שנייה, וזה הלחיץ אותי אפילו יותר. ואז פתחו את האחרון, ולא יודע, לקח לי רגע לקלוט שבאמת לקחתי את זה. לא קפצתי, לא כלום, פשוט ישבתי מול המסך ואמרתי יאללה, אין מצב.
הקטע הכי מצחיק? אחרי היד הזאת נהייתי ראשון בשולחן, ובמקום להמשיך כמו גיבור, סגרתי אחרי עוד עשר דקות. הספיק לי. לפעמים יד אחת נותנת לך יותר מדי דופק בשביל לילה אחד.
