"אם אני כבר פה, לפחות שלא אצא כמו פחדן."
לא יודע למה בכלל נכנסתי לעוד שולחן. כבר היה 01:17, הייתי עם חצי עין פתוחה, ואמרתי לעצמי יאללה עוד סיבוב קטן מהמחשב וזהו. בהתחלה רק ירד לי קצת ועוד קצת, מין לילה כזה שאתה לא עושה משהו מטומטם במיוחד, אבל כל פעם מפסיד בדיוק בדרך הכי מעצבנת.
נשארנו שישה, ואז התחיל הקטע שבאמת העיר אותי. ישב מולי אחד שכל שתי דקות שם סכום, לא ענק, אבל כזה שלא נותן לך לנשום. לא פראי, לא משוגע, פשוט מין אחד שמכריח אותך להחליט כל הזמן. פעמיים ויתרתי לו, פעם אחת ניסיתי ללכת איתו עד הסוף וזרקתי בדרך כי הרגיש לי מסריח.
אחרי איזה עשר דקות כאלה קיבלתי פתיחה שבדרך כלל אני לא מוותר עליה. לא משהו שאני רץ איתו בעיניים עצומות, אבל מספיק טוב בשביל להיכנס. נכנסתי, הוא כמובן שם שוב, אני השוויתי. יצאו קלפים לא רעים בכלל בשבילי. לא מושלם, אבל טוב. הוא שם ישר. לא הרבה. כזה סכום שאומר או שיש לו משהו קטן והוא בודק אותי, או שאין לו כלום והוא רוצה שאזוז. אמרתי לעצמי די, כל הלילה אתה זז ממנו. שמתי מעליו.
פה הוא עצר.
וזה מה ששיגע אותי, כי עד אז הכול אצלו היה מהיר. פתאום שקט. רואים שהוא חושב. ואז הוא שם עוד פעם, והרבה יותר. פה כבר נהיה לי יבש בפה. נשארו לי בערך 38 אלף, ואם אני טועה פה אני די מוחק את כל מה שבניתי בשעה ומשהו. קמתי להביא מים, חזרתי, הסתכלתי שוב על המסך, ואז בדיוק האינטרנט עשה את הקטע הזה של שנייה קופא. שנייה אחת. אבל בשנייה הזאת הלב שלי ירד לבטן.
חשבתי שכבר פספסתי הכול. חזר, נשאר לי זמן. אמרתי טוב, אם אני כבר פה, לפחות שלא אצא כמו פחדן. הלכתי איתו.
עד הקלף האחרון לא הייתי רגוע. באמת. ואז הגיע מה שהייתי צריך. לא צעקתי או משהו, רק ישבתי מול המסך ואמרתי לעצמי מה עכשיו, מה עכשיו, רק אל תברח לי מזה. הוא שם מהר, כאילו מנסה לגמור עניין. ודווקא המהירות הזאת הורידה לי את הלחץ. עשיתי את ההשוואה, והוא פתח משהו שהיה כמעט טוב, אבל לא מספיק.
לקחתי את היד הזאת, ואיתה גם את כל הלילה. לא זכייה מטורפת, משהו כמו 640 שקל בסוף, אבל אחרי שכבר הייתי עם הראש במיטה, זה הרגיש גדול. הכי מצחיק? סגרתי ישר. בלי עוד סיבוב, בלי כלום. פחדתי שאם אני נשאר עוד חמש דקות, אני מחזיר הכול כמו אידיוט.
