"או שהוא שוב עושה הצגה, או שאני שורף פה ערב שלם."
אני לא יודע למה החלטתי לשחק דווקא בחנייה של הבניין, לפני שעליתי הביתה. הייתי אחרי קניות, השקיות מאחור, והמזגן באוטו עושה רעש כאילו הוא עומד להתפרק. אמרתי יאללה, כמה דקות, ונכנסתי עם $1,200. סתם כדי להעביר רגע.
בהתחלה הלך הפוך לגמרי. איבדתי $700 די מהר על שטות, ועוד יד אחת זרקתי סתם כי פחדתי, ואז ראיתי בסוף שהייתי כנראה מקדימה. זה כבר הכניס לי עצבים. נשארתי עם משהו כמו $500, ובאמת שקלתי לסגור ולעלות הביתה לפני שאשתי מתקשרת ושואלת איפה נעלמתי.
ואז הגיע הבחור הזה, אחד שכל הזמן לחץ. לא נתן לנשום. כל סיבוב שם כסף, כל פעם מנסה לדחוף אנשים החוצה. אני בדרך כלל לא אוהב לשחק מול כאלה, כי הם מכניסים אותך להחלטות מסריחות. אבל דווקא עליו היה לי איזה משהו בבטן. הרגיש לי שהוא מגזים.
לאט לאט החזרתי. לקחתי קופה של $900, אחר כך עוד אחת של $1,100, ופתאום הייתי כבר על בערך $2,300. פה כבר אמרתי לעצמי טוב, עוד קצת ואני חותך. ברור שלא חתכתי.
היד שבגללה אני בכלל כותב את זה הייתה מולו. נשארנו ארבעה, והקופה טיפסה מהר. שמתי $800, הוא השווה. הגיע עוד קלף, שמתי $1,300, והוא שוב לא ויתר. פה כבר נהיה לי יבש בפה. הקופה הייתה באזור $4,700, והוא פתאום דחף עוד $2,100.
עכשיו תבין, לא היה לי משהו מפלצתי. כן הייתה לי יד טובה, אבל לא כזאת שאתה שמח איתה מול דחיפה כזאת. ישבתי שם באוטו כמו מטומטם, עם שקית של עגבניות נופלת על הרצפה ליד הרגל, ומסתכל על המסך. אפילו הורדתי את המזגן כי הרעש שלו עצבן אותי.
אמרתי לעצמי או שהוא שוב עושה הצגה, או שאני שורף פה ערב שלם. בסוף הלכתי עם זה. לחצתי. לא יודע, יותר מהרגשה מאשר שכל.
הוא פתח כלום. באמת כלום. סתם ניסה לקחת בכוח. נשבע לך שצחקתי לבד באוטו כמו דביל. הקופה קפצה לי ל-$5,400, ופתאום כל העצבים מההתחלה נעלמו.
בסוף סגרתי שם, לא המשכתי להיות חכם. יצאתי עם $5,100 אחרי שנכנסתי עם $1,200, ועליתי הביתה עם השקיות כאילו כלום. אשתי שאלה למה לקח לי כל כך הרבה זמן, ואמרתי שהיה תור בחנייה. גם זה סוג של נכון.
