"בבקשה אל תעשה שטות."
האמת שזה התחיל בכלל מעצבים. הייתי כבר עם הלפטופ סגור כמעט, 1:17 בלילה, ואמרתי יאללה עוד סיבוב אחד קטן מהספה וזהו. הייתי עייף, כזה עם עין אחת פתוחה, וגם לא הלך לי משהו באותו ערב. לא התרסקתי, אבל כל פעם שניסיתי להרים קצת, מישהו בא משום מקום ולקח.
נשארנו שישה, ואני עם סכום שלא באמת נותן שקט. לא מעט, אבל גם לא כזה שאפשר לשבת רגוע. ואז קיבלתי פתיחה סבבה, באמת טובה, לא משהו שרואים כל רגע. שמתי קצת, אחד נכנס איתי, וזה היה דווקא הבחור שכל הלילה לחץ אנשים עם סכומים לא נעימים. כזה שאתה אומר טוב, הנה שוב כאב ראש.
יצאו קלפים שנראו לי טוב בהתחלה. לא חלום, אבל טוב. שמתי סכום קטן, לא רציתי להעיף אותו. הוא השווה די מהר. פה כבר התחלתי לדבר עם עצמי. אמרתי, בסדר, אולי הוא סתם רוצה לראות עוד קלף. ואז הגיע עוד אחד, ופתאום הוא האט. זה מה ששיגע אותי. כל הלילה הוא היה שם בלי לחשוב יותר מדי, ודווקא עכשיו הוא עשה לי המתנה כזאת, כאילו שוקל אם להמשיך.
אני נשבע שבאותו רגע יותר פחדתי מהשקט שלו מאשר אם היה שם עליי הרבה ישר. הסתכלתי על המסך, על השעון, אפילו שתיתי שלוק מים סתם כדי לא לעשות מהר מדי. הרגשתי שאני לא באמת יודע איפה אני עומד. יש מצב שאני מקדימה, יש מצב שאני סתם מספר לעצמי סיפור.
אז במקום להשתגע, שמתי עוד קצת. לא גדול. כזה שמבקש ממנו להחליט. והוא רק השווה שוב.
פה כבר נהיה לי דופק. כי אם הוא חזק באמת, למה הוא רק בא איתי? ואם הוא חלש, למה הוא לא ויתר כבר? נשאר קלף אחרון, ואני כמעט בטוח שהפסדתי. באמת. אפילו בראש כבר התחלתי להגיד לעצמי טוב, לא נורא, סוגר והולך לישון.
ואז הוא שם סכום מוזר. לא קטן, לא מפחיד, משהו כזה שאתה רואה ואומר או שהוא רוצה שאשאר, או שהוא מנסה לגנוב את זה עכשיו כי הוא מריח חולשה. לקח לי איזה עשרים שניות, שזה אצלי המון, ובסוף הלכתי עם התחושה. לחצתי להשוות.
הוא פתח משהו בינוני לגמרי. לא אוויר, אבל גם לא מה שפחדתי ממנו. לקחתי את הסיבוב הזה, ופתאום במקום להיות כמעט בחוץ חזרתי לעניינים. שני סיבובים אחר כך כבר הייתי בין השלושה האחרונים.
לא סיימתי ראשון בסוף, סיימתי שני, אבל מצחיק שזה מה שנשאר לי מהלילה. לא היד הכי יפה, לא הסכום אפילו. רק הרגע הזה שהוא האט, ואני ישבתי בסלון בחושך ואמרתי לעצמי בלב, בבקשה אל תעשה שטות.
