"עוד שנייה באמת זרקתי את זה לפח"
האמת, זה התחיל די מעצבן. הייתי כבר עייף, כמעט אחת בלילה, יושב עם הטלפון במיטה ואומר לעצמי עוד כמה סיבובים וזהו. לא באתי בכלל לשחק הרבה, סתם להעביר קצת זמן. ואז הגיע איזה אחד בשולחן שפשוט כל יד שם כסף, לא משנה מה. כזה שאתה אומר יאללה, בטוח עוד רגע יתפסו אותו. רק שלא תפסו.
בהתחלה הוא לקח ממני פעמיים רצוף. פעם אחת הייתי בטוח שאני לפניו, פעם שנייה בכלל ניסיתי לדחוף אותו לצאת והוא רק המשיך. מפה כבר נהייתי קצת עצבני, לא בקטע מוגזם, פשוט כזה של "טוב, עכשיו אני מחזיר". וזה בדרך כלל לא סימן טוב אצלי.
נשארנו שישה אנשים, ואני עם סכום די בינוני, לא מעט אבל גם לא משהו שנותן שקט. ואז קיבלתי שני קלפים שבדרך כלל אני שמח לראות. לא משהו חלומי, אבל טוב. הוא שוב שם כסף מוקדם, ועוד שניים נכנסו. אמרתי לעצמי בוא נראה רגע, לא להשתולל. שמתי גם.
יצאו שלושה קלפים באמצע, ופתאום התחבר לי ממש יפה. לא הכי חזק בעולם, אבל מספיק טוב כדי להרגיש שיש פה משהו. הוא שם ישר. לא הרבה, כזה סכום מעצבן שבא למשוך אנשים. השניים האחרים יצאו, ואני נשארתי מולו. פה כבר התחלתי לחשוד. כי כל הערב הוא עשה רעש, ודווקא עכשיו זה הרגיש לי שקט מדי.
התלבטתי איזה עשר שניות, אולי קצת יותר. אפילו הורדתי את הטלפון לרגע על השמיכה, לקחתי נשימה. אמרתי לעצמי אם אני רק משלם לו, אני כנראה אסתבך בעוד קלף. אז שמתי יותר. לא הכול, אבל מספיק כדי שיצטרך לחשוב.
והוא לא חשב הרבה. ישר המשיך.
פה כבר נהיה לי לא נעים בבטן. באמת. פתאום כל הביטחון ירד. הגיע עוד קלף, ולא שינה לי כלום. הוא שוב שם, הפעם חזק. כזה שמכריח אותך להחליט אם אתה מאמין לעצמך או בורח. ישבתי מול המסך עם פרצוף מטומטם, כאילו הוא יכול לראות אותי. בראש אני אומר, עזוב, הוא מחזיק אותך. מצד שני, כל הערב הוא דחף עם כלום.
בסוף שילמתי.
הוא פתח זוג די רגיל, משהו שלא אמור להספיק, ואני ישבתי שנייה בלי לזוז. רק הסתכלתי. לקח לי רגע להבין שאני לקחתי את זה. לא קפצתי, לא עשיתי עניין, רק יצא לי "די נו" בקול. משם כבר נהיה לי אוויר, ובתוך כמה דקות הוא עף בכלל.
לא סיימתי ראשון, אבל כן יצאתי עם רווח נחמד. יותר מהכול, הייתי מרוצה שלא ברחתי ברגע הזה. כי עוד שנייה באמת זרקתי את זה לפח והלכתי לישון עצבני.
