"די נו, אין מצב."
לא יודע למה בכלל נכנסתי לעוד שולחן. היה כבר 01:17, הייתי עם הטלפון במיטה, העיניים חצי סגורות, ואמרתי יאללה, כמה דקות וזהו. בהתחלה הלך לי סבבה ואז לאט לאט ירדתי. לא איזה התרסקות, פשוט כל פעם קצת. פה הפסדתי סכום קטן, שם זרקתי בזמן, ובסוף נשארתי עם מעט יחסית מול כמה שחקנים שכבר ישבו שם מההתחלה ונראו הכי רגועים בעולם.
הקטע המעצבן היה שאחד מהם כל הזמן שם לחץ. לא משהו פרוע, פשוט כל יד כמעט היה נכנס, שם עוד, דוחף אנשים להחליט. אני בדרך כלל לא אוהב להסתבך מול כאלה, במיוחד כשאני עייף. ואז קיבלתי זוג מלכות. סוף סוף משהו נורמלי. אמרתי לעצמי טוב, עכשיו לא מתחכם. נכנסתי חזק יחסית, ושניים נשארו איתי.
על השולחן יצאו קלפים די סבירים בשבילי, אבל גם כאלה שיכולים לסדר למישהו משהו יותר טוב, וזה בדיוק מה שהכניס אותי לסרט. הראשון לא עשה כלום, והשני, זה שכל הזמן לחץ, שם סכום כזה שלא גדול מדי ולא קטן מדי. בדיוק הסכום ששונאים. כזה שגורם לך לשבת ולבהות במסך. אם הוא ממש חזק, למה לא יותר? ואם הוא סתם מנסה לקחת, למה אני מרגיש רע עם זה?
נשארו לי בערך 14 אלף, והוא כיסה אותי. היו עוד שישה שחקנים בטורניר, אז גם זה ישב לי בראש. לא רציתי לעוף סתם. מצד שני, כל הלילה חיכיתי ליד שאוכל באמת ללכת איתה. ישבתי איזה עשר שניות, שזה נשמע כלום אבל בלילה, כששקט בבית ורק המזגן עובד, זה מרגיש נצח. אפילו הורדתי רגע את הטלפון כדי לא ללחוץ סתם מתוך עצבים.
בסוף הלכתי עם זה.
הוא ישר הראה שני אסים.
באמת, באותו רגע פשוט נשענתי אחורה ואמרתי בקול, די נו, אין מצב. לא צרחתי, לא כלום. פשוט התעצבנתי בשקט כזה. כבר ראיתי את המסך של הסיום בראש. ואז הגיע הקלף הבא ונתן לי מלכה. פתאום אני מוביל. נשאר עוד קלף אחד, ואני אפילו לא שמח עדיין, כי כבר היו לי נפילות יותר מטופשות מזה.
הקלף האחרון לא שינה כלום. לקחתי את היד, ופתאום ממצב שאני עוד שנייה בחוץ, אני חזרתי חזק. משם כבר הכול נהיה קל יותר, לא כי נהייתי גאון, פשוט היה לי אוויר. אנשים התחילו להיזהר, ואני סוף סוף הפסקתי לרדוף.
סיימתי שני. לא איזה סכום מטורף, אבל מספיק כדי לגרום לי לא לישון עוד שעה. הכי מצחיק? אם הייתי סוגר את הטלפון דקה קודם, כל זה לא קורה.
