לא יודע למה בכלל נכנסתי לזה באותו לילה, הייתי כבר עייף רצח. השעה הייתה משהו כמו 1:20, שכבתי עם הטלפון במיטה ואמרתי יאללה, משחק אחד קטן וזהו. ברור שזה אף פעם לא אחד קטן וזהו.
בהתחלה דווקא הלך סבבה, לקחתי כמה ידיים בלי יותר מדי סיפור, ואז התחיל רצף מעצבן כזה. כל פעם שאני מנסה משהו, מישהו בא מולי עם יותר. לא מכה גדולה אחת, פשוט טפטוף מעצבן. פתאום אני קולט שנשארתי כמעט עם כלום. ממש קצת. כזה שאתה אומר טוב, עוד רגע אני בחוץ, חבל בכלל למשוך.
נשארו 14 אנשים. אני זוכר את זה כי הסתכלתי פעמיים על המסך. אמרתי לעצמי, אם כבר הגעתי עד פה, ננסה לא להיזרק סתם. שתי ידיים אחר כך קיבלתי זוג גבוה, מהסוג שלא רואים הרבה, והלב התחיל לדפוק. לא רציתי להבהיל, אז שמתי קצת. אחד השווה. במסך זה תמיד מרגיש ארוך יותר, כל שנייה כמו דקה. נפתחו עוד קלפים והרגיש לי שהוא לא חלש בכלל. מצד שני, אם אני מתחיל לפחד מכל דבר אני גמור בכל מקרה.
שמתי עוד פעם, לא גדול. הוא שוב נכנס. פה כבר באמת לא ידעתי איפה אני עומד. בראש אני אומר, בטח יש לו משהו שידפוק אותי בסוף. ואז הגיע הקלף האחרון, והוא פתאום שם כמעט הכול. זה היה רגע כזה שאתה פשוט עוצר. נשארו לי איזה כמה שניות להחליט, ואני עם העיניים חצי סגורות מרוב עייפות, מנסה להבין אם הוא באמת חזק או סתם מנסה להעיף אותי.
בסוף אמרתי יאללה, נכנסתי. הוא פתח זוג נמוך יותר, ואני כזה רגע… באמת? חיכיתי שהמערכת תאשר, שלא פתאום יבוא לו משהו בסוף. זה החזיק. משם כאילו חזר לי האוויר. פתאום היה לי עם מה לשחק.
אחרי זה כבר הרגשתי יותר משוחרר. לא נהייתי איזה גאון, פשוט הפסקתי להילחץ מכל יד. לקחתי פה, לקחתי שם, ושוב מצאתי את עצמי למעלה. בסוף סיימתי שלישי. לא איזה סכום מטורף, אבל ביחס לזה שכבר הייתי עם רגל בחוץ, זה הרגיש ממש טוב.
הכי מצחיק שאם הייתם רואים אותי אז, עם מטען כמעט גמור וטלפון על 6 אחוז, הייתם בטוחים שאני נרדם לפני הסוף. איכשהו דווקא משם יצא לי הלילה הכי עקשן שהיה לי בזמן האחרון.
