האמת שכבר הייתי בדרך לסגור. היה 01:20 בלילה, ישבתי עם הטלפון במיטה, עיניים חצי סגורות, ואמרתי לעצמי עוד סיבוב אחד וזהו. נשארנו משהו כמו 11 אנשים, ולי היה ממש קצת. ברמה שכבר התחלתי לבדוק בראש אם שווה בכלל להמשיך או שפשוט נרדמתי על עצמי.
ואז הגיעה יד מוזרה כזאת. קיבלתי זוג לא רע, לא משהו שמרגיש בטוח לגמרי, אבל גם לא יד שאתה זורק ישר. מישהו לפניי שם די חזק, עוד אחד הצטרף, ואני שנייה התלבטתי. לא יודע למה, היה לי הרגשה שאם אני מוותר פה אני פשוט נמרח החוצה לאט. אז הלכתי עם זה.
בקלפים שנפתחו על השולחן בהתחלה לא פגעתי בול, אבל כן היה לי משהו להיאחז בו. הראשון שם עוד קצת, השני רק השלים, ופה כבר נהיה לי כאב ראש. מצד אחד, לא רציתי לעוף על שטות. מצד שני, הרגיש לי ששניהם לא באמת יושבים על משהו מפחיד. שמתי עוד, די בלב דופק.
בשלב הבא פתאום התחבר לי קלף שבאמת עזר. לא יד מפלצת, אבל מספיק כדי להתחיל להאמין. ואז הראשון, זה שכל הזמן הוביל, עצר. השני שם סכום קטן כזה, כאילו בודק איפה כולם עומדים. פה ישבתי איזה כמה שניות טובות והסתכלתי על המסך כמו דביל. אמרתי לעצמי, אם אני רק משלם, אני כנראה מסתבך בסוף. אם אני שם הכול, אולי הוא זז. ובסוף פשוט דחפתי את מה שנשאר.
היה את השקט המעצבן הזה של כמה שניות, כשאתה בטוח שעשית טעות. הראשון יצא. השני חשב, חיכה עד כמעט הסוף, ואז שילם. פה כבר חשבתי שאני גמור. באמת. פתח את הקלפים שלו והיה לי ברור שזה צמוד. לא כזה שאתה רגוע בו.
הקלף האחרון נפתח, ואני קולט שזה נכנס לי בדיוק. לא איזה נס מוגזם, פשוט אחד מהדברים האלה שאתה אומר יאללה, פעם אחת זה נפל עליי. פתאום במקום להישאר עם פירורים, קפצתי למצב נורמלי, ומפה גם השתנה לי כל הראש. נהייתי יותר רגוע, הפסקתי לרדוף, חיכיתי.
אחרי איזה רבע שעה נשארנו 5, ואז 3. בסוף לא לקחתי ראשון, סיימתי שני, אבל ביחס לזה שדקה לפני כמעט סגרתי את המשחק, זה הרגיש קצת מצחיק. הכי קטע שבסוף בכלל לא הייתי עייף. רק ישבתי אחרי זה עוד שתי דקות עם חיוך מטומטם על הפנים והסתכלתי על הסכום כאילו מישהו אחר זכה בו.
