"יאללה, אם אני טועה אני הולך לישון."
לא יודע למה, אבל דווקא כשהוא הפסיק לשים כל פעם, שם התחלתי להילחץ באמת. עד אותו רגע הוא שיחק די מעצבן, כל סיבוב דוחף עוד קצת, בודק, שוב שם, כזה שלא נותן לנשום. הייתי עם הטלפון ביד, 00:47 בלילה, חצי שוכב על הספה, וכבר אמרתי לעצמי עוד שני סיבובים ואני סוגר.
נשארנו שישה. לא הייתי מוביל, גם לא קרוב, אבל היה לי מספיק כדי להחזיק. ואז קיבלתי התחלה טובה, כזאת שאתה אומר אוקיי, אולי סוף סוף משהו יסתדר. שמתי סכום נורמלי, לא גדול מדי, ורק הוא בא איתי. כבר שם התבאסתי קצת, כי מכל מי שהיה שם, הוא האחרון שרציתי להיכנס איתו.
יצאו הקלפים על השולחן, ובקטע מפתיע זה הסתדר לי לא רע בכלל. לא מושלם, אבל טוב. שמתי קצת, לא רציתי להפחיד אותו. הוא ישר השווה. בלי לחשוב בכלל. זה היה מהיר מדי, וזה קצת הכניס לי רעש לראש. בקלף הבא נהיה לי אפילו יותר טוב. פה כבר חשבתי איך להוציא ממנו עוד בלי לעשות שטות. שמתי שוב, הפעם קצת יותר.
ואז הוא עצר.
לא עשה כלום איזה עשר שניות, אולי יותר. במסך זה הרגיש כמו דקה. פתאום כל הביטחון שהיה לי ירד. אמרתי לעצמי, יופי, עכשיו הוא בטח יעלה עליי חזק ואני אתקע. ובאמת, הוא שם סכום שהכריח אותי לעצור ולבהות. לא משהו משוגע, אבל מספיק כדי לגרום לי לחשוב שהוא מחזיק משהו רציני.
פה ישבתי כמו טמבל עם האצבע באוויר. מצד אחד, היה לי חבל לזרוק. מצד שני, לא היה לי מושג איפה אני עומד. אפילו פתחתי רגע את הצ'אט של החברים, כתבתי "מה הייתם עושים פה" ואז מחקתי, כי עד שיענו כבר ייגמר הזמן.
בסוף הלכתי עם זה. לא בגבורה ולא משום חוכמה. פשוט כי הרגיש לי מוזר מדי לוותר שם. הוא השווה, ויצא עוד קלף אחד. אם להגיד את האמת, הוא לא שינה לי הרבה, אבל גם לא הרגיע אותי. בדקתי. הוא פתאום שם כמעט הכול.
פה כבר באמת חשבתי שאני גמור. נשארו לי אם אני זוכר נכון משהו כמו 18 אלף, והוא כיסה אותי. הסתכלתי על המסך, על השעון, על הכוס מים שכבר נהייתה חמה, ואמרתי לעצמי יאללה, אם אני טועה אני הולך לישון.
השוויתי.
הוא פתח משהו יפה, לא צחוק. לשנייה ירד לי הלב. ואז ראיתי שמה שהיה לי בכל זאת מספיק. לא קפצתי, לא צרחתי, פשוט ישבתי ושחררתי אוויר כאילו החזקתי אותו חמש דקות. משם כבר היה לי אוויר, ובסוף סיימתי שני.
האמת? לא הזכייה עצמה נתקעה לי בראש. זה דווקא השקט הזה שלו לפני שהעלה. עד עכשיו זה מרגיש לי יותר מפחיד מכל סכום שהוא שם.
