"אם אני עכשיו בורח מזה, אין לי מה לעשות במשחק."
לא יודע למה בכלל פתחתי שולחן באותו לילה. הייתי כבר עם פיג'מה, 00:47, הטלפון על מצב כהה, ואשתי אומרת לי מהצד "נו, אתה בא לישון או שאתה שוב על הקלפים האלה". אמרתי לה דקה. ברור שזה אף פעם לא דקה.
בהתחלה הלך רגיל כזה. קצת למעלה, קצת למטה. שום דבר מיוחד. נשארנו בערך שבעה אנשים, ואני עם כמות די בינונית, לא משהו שמרגיש בטוח אבל גם לא סוף העולם. ואז הגיעה היד הזאת שסתם שיבשה לי את הראש.
קיבלתי התחלה טובה, לא משהו מפחיד, אבל מספיק כדי להיכנס. אחד מהחבר'ה שם, שהיה כל הערב די שקט, פתאום שם הרבה. לא הכול, אבל סכום שכבר גורם לך לעצור. אני הסתכלתי על המסך ואמרתי לעצמי, יאללה, יכול להיות שהוא סתם מנסה לקחת פה מהר. נכנסתי.
נפתחו עוד קלפים, ופתאום זה נראה מעולה בשבילי. באמת. כזה מצב שאתה אומר אם אני עכשיו בורח מזה, אין לי מה לעשות במשחק. אז שמתי קצת, לא רציתי להפחיד אותו. הוא השווה מהר מדי, וזה דווקא הלחיץ אותי. תמיד כשמישהו לא חושב בכלל, אני מתחיל לדמיין את הכי גרוע.
בשלב הבא הגיע קלף שלא ממש עזר לי, אבל גם לא הרס. כזה באמצע. אני בדקתי. הוא ישר שם כמעט את כל מה שנשאר לו.
פה כבר נהיה לי יבש בפה. השעון בטלפון הראה 01:06, הסוללה על 18%, ואני יושב בסלון בחושך עם האצבע מעל הכפתור. מצד אחד, אם אני זורק, נשאר לי מעט מאוד ואני חוזר לישון עצבני. מצד שני, אם אני נכנס והוא באמת מחכה לי עם משהו חזק, נגמר הסיפור.
ישבתי איזה כמה שניות טובות, וזה הרגיש הרבה יותר. אפילו שמעתי את המכונת כביסה מהמטבח מרוב שהיה שקט. אמרתי לעצמי רק דבר אחד: הוא לא נראה לי רגוע. לא יודע להסביר. כל הערב הוא שיחק קטן, ופה פתאום דחף כאילו בוער לו לסיים.
נכנסתי.
פתחו את הסוף, ואני עוד בשנייה הראשונה לא קולט. מסתכל שוב. ואז מבין שהוא היה עם כמעט כלום, סתם ניסה להעיף אותי. אצלי זה הספיק. לא יד ענקית, לא משהו לספר לנכדים, אבל כן מספיק לקחת ממנו חתיכה יפה ולהרים אותי חזק.
משם כבר נהייתי ערני לגמרי. עוד שני סיבובים טובים, עוד אחד נפל, ועוד אחד. בסוף לא לקחתי מקום ראשון, סיימתי שלישי ויצא לי בערך 540 שקל. מצחיק, כי אם היית שואל אותי דקה לפני, הייתי בטוח שאני סוגר את הלילה עם פרצוף חמוץ.
בסוף נכנסתי למיטה ב-01:40, ואשתי שאלה אם לפחות היה שווה. אמרתי לה כן, אבל יותר מהכסף, פשוט היה לי קטע אחד שהרגיש בול במקום.
