האמת, כמעט סגרתי את הלפטופ. הייתי עייף מת, כבר שתיים בלילה, ואמרתי לעצמי עוד סיבוב אחד וזהו. נשארנו שישה אנשים, ואני לא הייתי במצב משהו. לא בחוץ, אבל גם לא רחוק מזה. כל כמה דקות מישהו נפל, ואני רק ניסיתי לא לעשות שטויות.
ואז הגיעה יד אחת שפשוט לא יצאה לי מהראש.
קיבלתי התחלה די טובה, לא משהו שאתה קופץ מהכיסא, אבל מספיק כדי להיכנס. מישהו לפניי שם לא מעט, עוד אחד השווה, ואני גם נכנסתי. אמרתי יאללה, נראה מה נפתח. על השולחן יצאו לי שני קלפים שעזרו לי ועוד אחד שלא קשור לכלום. בקיצור, הרגיש שיש פה משהו, אבל לא משהו שאפשר להיות רגוע איתו.
הראשון שם קצת. השני העלה יותר. פה כבר נעצרתי. ישבתי איזה כמה שניות מול המסך, עם הכוס מים לידי, ופשוט הסתכלתי. לא ידעתי אם הוא באמת חזק או סתם מנסה לקחת. הייתי כבר עייף, וזה בדיוק השלב שעושים בו טעות וזורקים הכול.
בסוף השוויתי. לא בגבורה, יותר בקטע של "טוב, אם כבר באתי עד פה".
הקלף הבא היה בדיוק מה שהייתי צריך, אבל גם קצת הפחיד אותי. מצד אחד הוא חיזק אותי, מצד שני פתאום כל דבר הרגיש אפשרי. הראשון שוב שם סכום קטן, כאילו מזמין אותנו להישאר. השני חשב קצת ושם הרבה. פה באמת חשבתי שאני גמור. אמרתי לעצמי שאין מצב שהוא עושה את זה עם כלום.
ואז קרה הרגע הזה שאתה פשוט הולך עם הבטן. לא חישובים, לא חוכמות. רק הרגשה. לקחתי נשימה, והשוויתי שוב.
הקלף האחרון לא שינה לי כלום. הראשון ויתר. השני ישר דחף את מה שנשאר לו. עכשיו כבר הייתי עם הלב בגרון. אם אני טועה פה, נגמר הלילה. נשארתי איזה עשר שניות בלי לזוז. אפילו הטלפון רטט ולא הסתכלתי. בסוף לחצתי.
הוא פתח משהו יפה, באמת יפה. לשנייה חשבתי שזהו, הלך. ואז קלטתי שהיד שלי עדיין מעליו. נשבע שלקח לי רגע להבין שלקחתי את זה. פשוט ישבתי מול המסך בשקט, כזה עם פרצוף סתום, ורק אחרי שתי שניות יצא לי "אין מצב" בקול.
משם כבר קיבלתי אוויר. לא נהייתי פתאום מלך העולם, אבל זה נתן לי דחיפה מטורפת. בסוף סיימתי שני וקיבלתי 540 שקל. לא סכום שפורשים איתו, כן? אבל בשביל לילה שכבר הייתי שנייה מלכבות בו הכול, זה הרגיש בול בזמן.
