אני בכלל באתי לסגור את המחשב. באמת. היה כבר 01:57, העיניים שורפות, ואמרתי יאללה עוד סיבוב קטן וזהו. כזה בשביל הראש. לא איזה משהו גדול.
בהתחלה הלך סבבה ואז לאט לאט הכול התחרבש. פעם אחת שילמתי ופספסתי, פעם אחת ניסיתי לקחת בלי כלום ולא קנו את זה, ופתאום אני מסתכל ורואה שנשאר לי ממש קצת. משהו כמו 9,000, כשלאחרים היה הרבה יותר. נשארו שישה אנשים, ואני כבר הייתי עם הראש בחצי שינה. אפילו פתחתי ווטסאפ לרשום לחבר "אני עף עוד רגע".
ואז הגיעה היד הזאת.
קיבלתי שני קלפים שנראו לי טוב, לא מפחידים אבל גם לא משהו שאתה נרגע איתו. אחד לפניי שם סכום, עוד אחד שילם, ואני אמרתי לעצמי טוב, אם אני כבר בפנים אז עד הסוף. שמתי הכול. לא בקטע של אומץ, יותר בקטע של אין לי באמת מה למשוך עוד.
הראשון ברח. השני חשב מלא זמן. זה היה הרגע הכי מעצבן, כי אתה כבר לא יכול לעשות כלום, רק להסתכל על המסך כמו דביל. בסוף הוא שילם ופתח זוג גבוה משלי. פה כבר באמת חשבתי שאני גמור. אפילו הזזתי את הכיסא אחורה.
ירדו הקלפים באמצע, וכלום. הראשון לא עזר לי, השני גם לא. נשאר עוד אחד. אני זוכר שאמרתי לעצמי בקול "טוב יאללה, לילה טוב". ואז בא האחרון ופתאום נפל לי מה שהייתי צריך.
לא קפצתי, לא צרחתי, פשוט ישבתי שתי שניות בשקט כזה, כי לא עיכלתי. ממש שנייה לפני שסגרתי הכול.
משם פתאום נכנס לי אוויר. לא יודע להסביר. התחלתי לשחק יותר רגוע, לא לרדוף, לא להסתבך סתם. מישהו אחד עף, אחריו עוד אחד, ואני כבר בתוך השלושה האחרונים. בשלב הזה כבר הייתי ער לגמרי, עם בקבוק מים ריק לידי ופרורים של ביסלי על השולחן.
הרגע הכי מלחיץ היה כשנשארנו שניים. הוא כל הזמן לחץ, כל יד כמעט שם, ואני לא ידעתי אם הוא באמת חזק או סתם מנסה לגמור אותי מהר. פעמיים ויתרתי, ובפעם השלישית אמרתי די, לא יכול להיות שכל פעם יש לו. נכנסתי איתו, והפעם הייתי מקדימה.
זה החזיק.
סיימתי ראשון, משהו כמו 640 שקל. לא איזה סכום משנה חיים, אבל ביחס לאיך שזה נראה עשר דקות קודם, זה הרגיש הזוי. ובקטע הכי מצחיק, החבר שלי ראה שלא עניתי לו ושלח "נרדמת?". עניתי לו רק ב-02:34 עם צילום מסך וכתבתי לו "לא. פשוט כמעט מתתי וחזרתי".
