האמת שבכלל לא תכננתי לשחק הרבה. נכנסתי מהנייד רק לכמה דקות לפני שינה, כזה על הספה, עם הטלוויזיה דולקת סתם ברקע. ואז פתאום נהיה שולחן טוב, אנשים זרקו כסף די מהר, ואמרתי יאללה, עוד קצת.
בהתחלה הלך לי עקום. כל פעם שניסיתי משהו, מישהו יצא עם משהו יותר טוב. ירדתי לאט לאט, לא איזה אסון, אבל מספיק כדי להתחיל להתעצבן. כבר הייתה שתיים ועשרים בערך, העיניים חצי סגורות, ואמרתי לעצמי שאם עוד יד אחת לא מסתדרת לי אני סוגר והולך לישון.
ואז הגיעה היד הזאת.
קיבלתי פתיחה ממש טובה, מהסוג שאתה רואה ואומר אוקיי, לפחות עכשיו יש סיכוי לנשום. שמתי סכום רגיל, אחד השווה, ועוד אחד מאחוריו גם נכנס. כבר פה קצת נלחצתי, כי שלושה אנשים זה תמיד מרגיש מסובך, במיוחד כשאני עייף ולא בא לי להסתבך יותר מדי.
נפתחו הקלפים על השולחן, ויצא לי חיבור ממש חזק, אבל לא משהו שסוגר עניין. כזה שאתה שמח ממנו, אבל גם יודע שקלף אחד לא טוב ואתה בבעיה. שמתי קצת, הראשון יצא, והשני רק השווה מהר. זה דווקא הדליק לי נורה. כשהוא עשה את זה מהר הרגשתי שהוא לא סתם מנסה לראות עוד קלף. היה לי כזה בבטן שהוא מחזיק משהו.
הקלף הבא שנפתח לא עזר לי בכלל. להפך. פתאום כל מיני דברים הסתדרו לו בראש שלי, ונהיה לי לא נעים. הוא שם סכום יפה, לא ענק, אבל כזה שאומר "אני פה". ישבתי איזה חצי דקה מול המסך, אפילו הורדתי את הווליום בטלוויזיה כאילו זה יעזור לי לחשוב. מצד אחד, הרגשתי שאני אולי עדיין מקדימה. מצד שני, אם אני טועה פה, הלילה נגמר סתם בטעם רע.
בסוף השוויתי. לא בגבורה, יותר בקטע של "טוב, אם כבר נשארתי, אז בוא נראה".
הקלף האחרון היה בדיוק מה שהייתי צריך. נשבע לכם שבשנייה הראשונה בכלל לא קלטתי. רק הסתכלתי עוד פעם, ואז הבנתי שהסתדר לי הכי טוב שיכול להיות כמעט. ניסיתי לא להתלהב ושמתי סכום קטן, כדי לא להעיף אותו. והוא, בלי לחשוב יותר מדי, דחף הכול.
פה כבר הלב עלה. כי זה הרגע שאתה פתאום מתחיל לפחד מכל דבר. אולי בכלל לא ראיתי נכון? אולי גם לו הסתדר משהו מטורף? לקח לי כמה שניות טובות, ואז לחצתי והשוויתי.
הוא פתח משהו חזק, באמת חזק. אבל לא מספיק. לקחתי את כל הסיבוב הזה, ובמכה אחת לא רק שהחזרתי את מה שירד לי, גם סיימתי בערך 640 שקל למעלה.
ישנתי רק באיזה שלוש ורבע, ועדיין במיטה המשכתי לחשוב על זה. לא בגלל הכסף אפילו. יותר בגלל ההתלבטות ההיא באמצע. אם שם הייתי מוותר, הייתי קם בבוקר עם עצבים.
