לא יודע למה בכלל נכנסתי לזה, הייתי כבר עם עיניים חצי סגורות, אחרי יום ארוך, סתם פתחתי מהנייד ואמרתי יאללה כמה סיבובים קטנים ונגמר. בהתחלה הלך סבבה, לא משהו מיוחד, פעם לוקח קצת, פעם מאבד קצת. כזה ערב רגיל.
ואז נשארנו שישה. פה כבר התחלתי לשבת יותר ישר. היה מין שולחן כזה מעצבן, כל אחד שם כסף כמעט על כל סיבוב, ולא היה לי מושג מי רציני ומי סתם עושה רעש. אני עם סכום די בינוני, לא נמוך מדי אבל גם לא משהו שמרגיע אותך.
באחד הסיבובים קיבלתי התחלה טובה, לא מפחידה אבל כן משהו שאפשר לעבוד איתו. מישהו שם סכום די קטן, עוד אחד השווה, ואני גם נשארתי. נפתחו הקלפים על השולחן, ופתאום זה נראה לי ממש טוב. לא הכי טוב בעולם, אבל כזה שאומר לך אולי הפעם זה שלך. שמתי קצת, אחד ברח, והשני נשאר בלי לחשוב יותר מדי. פה כבר התחלתי לחשוד.
נפתח עוד קלף, ודווקא שם הכול התחיל להסתבך. הוא פתאום שם הרבה יותר. לא דחף הכול, אבל מספיק כדי לגרום לי לעצור. ישבתי איזה חצי דקה עם הטלפון ביד, מסתכל עליו כמו דביל. אמרתי לעצמי, אם אני זורק עכשיו אולי אני חוסך כאב ראש, אבל אם אני נשאר ויש לי מה שנדמה לי שיש לי, אני חוזר חזק למשחק.
בסוף נשארתי. לא בגבורה, יותר כי לא הצלחתי לשחרר. ואז הגיע הקלף האחרון. ושם קרה הקטע הכי מעצבן והכי יפה ביחד — הוא השלים לי בדיוק מה שהייתי צריך, אבל בצורה שגם יכולה לסבך אותי מול משהו יותר טוב. כאילו היקום אמר קח, אבל אל תתלהב.
הוא חיכה איזה כמה שניות ושם שוב, לא מעט. עכשיו באמת לא ידעתי איפה אני עומד. מצד אחד כל הגוף אומר לי יש מצב שאתה מוביל. מצד שני, כל פעם שמישהו בטוח בעצמו ככה, בדרך כלל אני זה שאוכל אותה. נשבע לכם שכבר הייתי עם האצבע על לוותר.
בסוף השוויתי. פשוט כי הרגיש לי שאם אני זורק את זה אני אוכל את עצמי אחר כך כל הלילה. הוא פתח משהו חזק, באמת חזק, אבל הקלף האחרון סידר לי משהו קצת יותר טוב ממנו. לא קפצתי, לא צעקתי, רק ישבתי בשקט כזה והסתכלתי על המסך. פתאום אני עם אחד הסכומים הגבוהים בשולחן.
משם כבר הכול נרגע לי. נהייתי הרבה יותר סבלני, לא רדפתי אחרי שטויות, ואחרי בערך עשרים דקות סיימתי במקום שני. לא איזה סכום מטורף, משהו כמו 740 שקל, אבל בקטע הכי אמיתי, יותר מהכסף, זה היה הרגע הזה שכמעט ויתרתי. אם הייתי זורק שם, הייתי סוגר את האפליקציה בעצבים והולך לישון עם פרצוף חמוץ.
