"מה אתה רוצה ממני עכשיו."
לא יודע למה בכלל פתחתי משחק באותו לילה. היה 01:37, אני חצי גמור, שוכב עם הטלפון על החזה ואומר יאללה כמה דקות וזהו. בהתחלה רק הפסדתי בקטנה, כזה מעצבן, לא משהו כואב אבל מספיק כדי להגיד לעצמך טוב, עוד סיבוב אחד ואני סוגר.
ואז נהיה שולחן קטן, שישה אנשים, ופתאום הכול נהיה יותר צפוף. היה אחד שכל יד שם כסף כאילו לא אכפת לו מכלום. בהתחלה חשבתי שהוא סתם מתפזר, אבל פעמיים הוא הראה דברים חזקים, אז כבר לא ידעתי אם הוא עושה הצגות או שפשוט באמת בא לו לפרק את כולם.
אני מקבל שני קלפים טובים, לא משהו שאתה קופץ מהספה, אבל כן משהו שאמרתי עליו אוקיי, עם זה אפשר ללכת. שמתי קצת, הוא העלה, עוד אחד נכנס, ואני נשארתי כי הרגיש לי שהוא סתם דוחף שוב. יצאו הקלפים על השולחן, ופתאום זה התחיל להסתדר לי. לא מושלם, אבל מספיק כדי להישאר בפנים.
פה התחיל הקטע המעצבן. אני עם שתי אחוז סוללה. בלי מטען ליד המיטה. קם כמו גנב לסלון, לא להעיר את אשתי, ובדיוק אז הוא שם סכום גדול. כזה שעושה לך כאב קטן בבטן. ישבתי על הקצה של הספה עם הכבל המתוח, מסתכל עליו, ואומר לעצמי מה אתה רוצה ממני עכשיו.
אם אני זורק, נשאר לי קצת וזהו. אם אני ממשיך ואני טועה, הלך הלילה. מה שהרגיש לי מוזר זה שהוא שיחק מהר מדי. בכל הפעמים שהיה לו באמת משהו, הוא חיכה קצת. הפעם בום, שם המון. ניסיתי לחשוב אם אני סתם מספר לעצמי סיפורים כי כבר הייתי עייף.
בסוף הלכתי עם התחושה. שמתי הכול. איך ששמתי, הלב התחיל לעבוד יותר מהר. הוא חיכה איזה שלוש שניות, שנראו כמו נצח קטן, ואז השווה. פה כבר הייתי בטוח שאני אוכל את עצמי בבוקר.
הוא פתח קלפים, והם היו פחות טובים ממה שפחדתי. לא גמור, אבל הייתי לפניו. נשאר עוד קלף אחד לשולחן. אני לא זז. נשבע שלא מצמצתי. ואז הוא לא קיבל כלום.
לקחתי את הסכום הכי יפה שהיה לי השבוע, לא משהו משוגע, בערך 420 שקל, אבל בדרך שזה בא זה הרגיש כפול. סגרתי ישר. אפילו לא נשארתי ליהנות מזה. רק חיברתי את הטלפון, שתיתי מים במטבח בחושך, ואמרתי טוב, פעם אחת הקשבתי לבטן והיא לא דפקה אותי.
