שתי דקות שלא נגמרו

האמת, כבר הייתי עם נעליים על הרגליים. שעה 01:47, אמרתי יאללה עוד סיבוב קטן וסוגר מחשב. הייתי עייף מת, כזה שאתה כבר מסתכל על המסך ולא בטוח מה ראית עכשיו. נשארנו שישה, ואני לא הייתי באיזה מצב מפואר. לא על האפס, אבל גם לא רגוע.

ואז הגיעה יד שבאמת לא נראתה משהו מיוחד בהתחלה. קיבלתי שני קלפים סבבה, לא משהו שאני קופץ עליו, אבל גם לא זורק ישר. מישהו אחד שם לפניי, אני נכנסתי, ועוד אחד הצטרף. אמרתי לעצמי טוב, נראה מה ייפתח.

נפתחו קלפים די נחמדים בשבילי, כזה שנתן לי כיוון אבל לא תשובה ברורה. השחקן מולי שם קצת. לא הרבה. הסכום הזה שמעצבן אותך, כי הוא לא אומר כלום. אם הוא היה שם חזק, לפחות הייתי יודע. פה לא ידעתי איפה אני עומד. ישבתי איזה כמה שניות עם היד על העכבר, ובסוף הלכתי איתו.

אחרי זה הגיע עוד קלף, ופה נהיה לי דופק. פתאום היה סיכוי ממש טוב שאני לפניו, אבל גם סיכוי יפה שאני סתם מדמיין. והוא שוב שם. הפעם קצת יותר. פה כבר ממש רציתי לקפל ולחסוך כאב ראש, אבל משהו בדרך שהוא שיחק עד אותו רגע הרגיש לי מוזר. לא יציב כזה. כאילו הוא מנסה שאברח.

אז עשיתי משהו שאני בדרך כלל לא עושה כשאני עייף. שמתי עליו יותר. לא איזה סכום מפלצתי, אבל מספיק כדי לשאול אותו אם הוא באמת רוצה להמשיך. והוא לא ענה ישר. עברו כמה שניות. ואז עוד כמה. נשבע לכם, שתי דקות שלא נגמרו. אני כבר מתחיל לחשוב שעשיתי שטות ושהוא ייכנס בי עכשיו.

בסוף הוא הלך איתי.

פה כבר לא היה לי אוויר. באמת. נשאר עוד קלף אחד, ואני עם בקבוק מים ביד כאילו זה יעזור לי. נפתח הקלף האחרון, ובשנייה הראשונה לא הבנתי אם זה טוב לי או לא. הסתכלתי שוב. ואז עוד פעם. ורק אז קלטתי שקיבלתי בדיוק מה שהייתי צריך.

והקטע? הוא ישר שם הכול.

באותו רגע דווקא נרגעתי. לא יודע להסביר למה. אולי כי כשמישהו בטוח מדי, זה לפעמים מריח אחרת. ישבתי, ספרתי בראש מה יכול להיות לו, מה אני מפספס, למה אני עוד רגע דופק לעצמי את הלילה. בסוף אמרתי יאללה, אם כבר נשארתי ער עד כמעט שתיים, לפחות לא בשביל לברוח עכשיו.

הלכתי איתו.

הוא פתח זוג גבוה, משהו שמתחילת הדרך נראה מפחיד לגמרי. אבל אצלי כבר התחבר רצף. לא מפלצתי, לא איזה חלום, פשוט מספיק. המסך קפץ, הערימה שלי נהייתה פתאום נורמלית, ואני רק צוחק לבד בחדר כמו דביל. חמש דקות לפני זה הייתי עם נעליים בדרך למיטה. עוד עשר דקות אחרי זה כבר סיימתי במקום שני.

לא בגלל איזה מהלך גאוני. סתם כי פעם אחת לא ברחתי מהר מדי.