חוקי פוקר: כל הסוגים, מטקסס הולדם ועד אומהה

מה זה פוקר וכללי היסוד המשותפים לכל הסוגים

פוקר הוא משפחה של משחקי קלפים, לא משחק אחד. טקסס הולדם, אומהה, סטאד ודרואו נראים שונים על השולחן, אבל כולם בנויים על אותם ארבעה עקרונות. מי שמבין את הארבעה האלה יכול לשבת לכל שולחן פוקר ולהבין מה קורה, גם אם מעולם לא שיחק את הגרסה הספציפית.

1. המטרה: לזכות בקופה, כלומר בכסף שהצטבר במרכז השולחן. אפשר לזכות בשתי דרכים, להציג את היד החזקה ביותר בסוף היד, או לגרום לכל שאר השחקנים לפרוש לפני כן.
2. היד: בכל גרסאות הפוקר היד המנצחת מורכבת מחמישה קלפים, ודירוג הידיים זהה בכולן. ההבדל הוא רק מאיפה מגיעים חמשת הקלפים.
3. סבבי ההימור: המשחק מתקדם בסבבים. בכל סבב כל שחקן מחליט בתורו האם להמשיך במשחק ובכמה כסף.
4. המידע החלקי: אף שחקן לא רואה את קלפי היריבים, וזה מה שהופך את פוקר למשחק של החלטות ולא רק של מזל.

ארבע הפעולות שעומדות לרשות שחקן בתורו זהות גם הן בכל הגרסאות: לפרוש ולוותר על היד, לבדוק ולהעביר את התור בלי להמר, לשלם את הסכום שהימר מי שלפניו, או להעלות ולהגדיל את ההימור. אין פעולה חמישית.

דירוג הידיים, מהחזקה לחלשה

דירוג הידיים הוא הבסיס לכל החלטה בפוקר, והוא זהה בכל סוגי המשחק. עשר הידיים, מהחזקה לחלשה:

1. רויאל פלאש: עשר, נסיך, מלכה, מלך ואס, כולם באותה צורה.
2. סטרייט פלאש: חמישה קלפים ברצף, כולם באותה צורה.
3. רביעייה: ארבעה קלפים באותו ערך.
4. פול האוס: שלישייה וזוג יחד.
5. פלאש: חמישה קלפים באותה צורה, בלי רצף ביניהם.
6. סטרייט: חמישה קלפים ברצף, בצורות מעורבות.
7. שלישייה: שלושה קלפים באותו ערך.
8. שני זוגות: שני זוגות שונים באותה יד.
9. זוג: שני קלפים באותו ערך.
10. קלף גבוה: יד בלי שום צירוף, נקבעת לפי הקלף הגבוה ביותר שבה.

שני כללים שמתחילים מפספסים. הראשון, ארבע הצורות שוות בערכן זו לזו, ואין צורה חזקה יותר. השני, כשלשני שחקנים יש אותו צירוף, ההכרעה נקבעת לפי הקלף הגבוה שמשלים את היד, ורק אם גם הוא זהה הקופה מתחלקת.

למי שרוצה להעמיק בכל יד בנפרד, כולל הסיכויים לקבל אותה, יש לנו מדריך מלא לדירוגי ידיים בפוקר.

מהלך היד, צעד אחר צעד

הסבר זה מתאר את מהלך היד בטקסס הולדם, שהיא הגרסה הנפוצה בישראל ובעולם. המבנה של שאר הגרסאות דומה, וההבדלים מפורטים בהמשך הדף.

1. הבליינדים: לפני שמחלקים קלפים, שני השחקנים שיושבים משמאל לדילר מניחים הימור מאולץ. הראשון מניח בליינד קטן והשני בליינד גדול, בדרך כלל כפול ממנו. זה מה שיוצר קופה ראשונית ומבטיח שיהיה על מה לשחק.
2. חלוקת הקלפים: כל שחקן מקבל שני קלפים סגורים שרק הוא רואה.
3. סבב ההימור הראשון: מתחיל מהשחקן שיושב משמאל לבליינד הגדול. כל שחקן בתורו בוחר לפרוש, לשלם או להעלות.
4. הפלופ: הדילר חושף שלושה קלפים משותפים במרכז השולחן, וכל השחקנים משתמשים בהם. נפתח סבב הימור שני.
5. הטרן: נחשף קלף משותף רביעי, ונפתח סבב הימור שלישי.
6. הריבר: נחשף קלף משותף חמישי ואחרון, ונפתח סבב ההימור הרביעי.
7. ההכרעה: אם נשארו שני שחקנים או יותר, הם חושפים את קלפיהם. כל אחד מרכיב את היד הטובה ביותר מחמישה קלפים מתוך השבעה שעומדים לרשותו, שני הסגורים וחמשת המשותפים. היד החזקה ביותר לוקחת את הקופה.

נקודה שמבלבלת מתחילים רבים: אין חובה להשתמש בשני הקלפים הסגורים. אם חמשת הקלפים המשותפים מרכיבים לבדם את היד הטובה ביותר שלכם, אתם משחקים אותם כמות שהם, וזה תקף לכל השחקנים בשולחן.

היד מסתיימת מיד ברגע שכל השחקנים פרשו חוץ מאחד, גם אם זה קרה לפני הפלופ. במקרה כזה השחקן שנותר לוקח את הקופה ואינו חייב להראות את קלפיו.

העמדות בשולחן ולמה הן קובעות

העמדה שלכם בשולחן היא הכלל שמתחילים מתעלמים ממנו וששחקנים מנוסים בונים עליו את כל המשחק. הסיבה פשוטה: מי שמדבר מאוחר יותר בסבב ראה כבר מה עשו כל השאר, ולכן הוא מחליט עם יותר מידע. אותה יד בדיוק שווה יותר בעמדה מאוחרת ופחות בעמדה מוקדמת.

נקודת הייחוס היא כפתור הדילר, דיסקית שעוברת שחקן אחד ימינה בסוף כל יד. משם נגזרות שאר העמדות:

• הבליינד הקטן והבליינד הגדול: שני השחקנים שמיד אחרי הכפתור. הם משלמים לפני שראו קלף, ובכל הסבבים שאחרי הפלופ הם הראשונים לדבר. זו העמדה הקשה ביותר בשולחן.
• עמדה מוקדמת: שלושת השחקנים הראשונים שמדברים לפני הפלופ. הם פועלים כמעט בעיוורון, ולכן משחקים מהן רק ידיים חזקות.
• עמדה אמצעית: מרווח פעולה סביר. אפשר לפתוח מכאן טווח רחב יותר של ידיים.
• הקאט אוף: השחקן שיושב מיד לפני הכפתור. עמדה חזקה, ובמקרים רבים הוא מדבר אחרון בפועל אם הכפתור פורש.
• הכפתור: העמדה הטובה ביותר בשולחן. בכל סבב שאחרי הפלופ הוא מדבר אחרון, ורואה את כל ההחלטות לפני שהוא מחליט בעצמו.

הכלל המעשי שנובע מזה: ככל שאתם רחוקים יותר מהכפתור, כך צמצמו את טווח הידיים שאתם משחקים. אותו זוג קטן שאפשר לשחק בנוחות מהכפתור הוא בדרך כלל פרישה מעמדה מוקדמת, כי אחריכם יושבים עוד שישה שחקנים שטרם הביעו עמדה.

בליינדים ומבנה ההימורים

הבליינדים הם שני הימורים מאולצים שנועדו לוודא שיש כסף בקופה בתחילת כל יד. בלעדיהם לאף שחקן לא הייתה סיבה לשחק שום יד שאינה מצוינת, והמשחק היה נעצר. הבליינד הגדול הוא בדרך כלל כפול מהקטן, ולפיו נמדדים גדלי השולחנות. שולחן של 1 ו-2 שקלים פירושו בליינד קטן של שקל ובליינד גדול של שניים.

בטורנירים הבליינדים עולים בקצב קבוע, בדרך כלל כל 15 עד 30 דקות, וזה מה שמאלץ את המשחק להסתיים. בשולחנות כסף רגילים הם נשארים קבועים כל הזמן.

מעבר לבליינדים, לכל שולחן יש מבנה הימורים שקובע כמה מותר להמר בכל פעם. שלושת המבנים הנפוצים:

מבנה	כמה מותר להמר	למי הוא מתאים
ללא הגבלה	כל סכום, עד כל הזטונים שעל השולחן	הנפוץ ביותר, במיוחד בטקסס הולדם
מוגבל קופה	עד גובה הקופה הנוכחית	סטנדרט באומהה
מוגבל	סכומים קבועים מראש בכל סבב	נפוץ בסטאד ובמשחקים ותיקים

שלושה כללי הימור שחלים בכל המבנים. ראשית, העלאה חייבת להיות לפחות בגובה ההעלאה הקודמת באותו סבב. שנית, הימור מתבצע בתנועה אחת של הזטונים, או בהכרזה מילולית על הסכום לפני שנוגעים בהם. שלישית, שחקן שנגמרו לו הזטונים באמצע היד אינו נפסל, אלא ממשיך על מה שהספיק להכניס, ונוצרת קופה צדדית שרק שאר השחקנים מתחרים עליה.

הכרזה מילולית מחייבת. אם אמרתם "מעלה" ורק אחר כך שלחתם יד לזטונים, ההכרזה שלכם היא זו שנספרת, ואי אפשר לחזור בכם.

חוקי טקסס הולדם

טקסס הולדם היא הגרסה הנפוצה ביותר בישראל ובעולם, וזו שמשוחקת באליפות העולם. כל שחקן מקבל שני קלפים סגורים, ובמרכז השולחן נחשפים חמישה קלפים משותפים בשלושה שלבים. היד הסופית מורכבת מחמשת הקלפים הטובים ביותר מתוך שבעה.

הכללים הייחודיים לגרסה הזאת:

• מותר להשתמש בשני הקלפים הסגורים, באחד מהם, או באף אחד מהם. אין שום מגבלה.
• ארבעה סבבי הימור: לפני הפלופ, אחרי הפלופ, אחרי הטרן ואחרי הריבר.
• מבנה ההימורים הרווח הוא ללא הגבלה, כלומר אפשר להמר את כל הזטונים בכל שלב.
• השולחן מכיל בדרך כלל 6 עד 9 שחקנים, ולעיתים 2 בלבד בפורמט ראש בראש.

הסיבה לפופולריות היא האיזון. שני קלפים סגורים בלבד יוצרים מספר מצומצם של אפשרויות פתיחה שקל ללמוד, ובמקביל חמשת הקלפים המשותפים מייצרים מספיק שינויים כדי שהמשחק יישאר מורכב.

חוקי אומהה

אומהה בנויה בדיוק כמו טקסס הולדם, עם שני הבדלים שמשנים את כל אופי המשחק. כל שחקן מקבל ארבעה קלפים סגורים במקום שניים, וכאן מגיע הכלל שמתחילים שוברים עליו את השיניים.

הכלל הקריטי: חובה להשתמש בדיוק בשני קלפים סגורים ובדיוק בשלושה מהקלפים המשותפים. לא אחד, לא שלושה, בדיוק שניים. אם על השולחן מונחים ארבעה קלפים באותה צורה ובידכם קלף חמישי באותה צורה, אין לכם פלאש, כי אתם חייבים לצרף שניים מהיד.

שאר הכללים זהים לטקסס הולדם: אותם סבבי הימור, אותו דירוג ידיים, אותו מבנה עמדות. ההבדל המעשי הוא שהידיים שמנצחות באומהה חזקות בהרבה. פול האוס שהיה יד מנצחת בהולדם הוא לעיתים קרובות יד מפסידה באומהה.

הגרסה הנפוצה משוחקת במבנה מוגבל קופה, כלומר ההימור המרבי הוא בגובה הקופה הנוכחית. קיימת גם גרסה בשם אומהה היי לו, שבה הקופה מתחלקת בין היד החזקה ביותר לחלשה ביותר.

חוקי סטאד

סטאד הוא הפוקר הקלאסי, זה שנוצר לפני שהומצאו הקלפים המשותפים. אין כאן שום קלף במרכז השולחן, וכל שחקן בונה את היד שלו מקלפים אישיים בלבד.

בגרסה הנפוצה, סטאד שבעה קלפים, כל שחקן מקבל בסך הכול שבעה קלפים לאורך היד: שלושה סגורים וארבעה גלויים. הקלפים הגלויים הם לב העניין, כי כל שחקן רואה חלק מהיד של יריביו ומסיק מכך מסקנות.

• אין בליינדים. במקומם כל השחקנים משלמים אנטה, תשלום קטן וזהה, לפני חלוקת הקלפים.
• סדר הדיבור אינו קבוע ומשתנה בכל סבב, לפי מי שמציג את הקלפים הגלויים החזקים ביותר.
• חמישה סבבי הימור, אחד יותר מטקסס הולדם.
• המבנה הרווח הוא מוגבל, עם סכומי הימור קבועים מראש.

סטאד דורש זיכרון. שחקן טוב עוקב אחרי הקלפים הגלויים שנחשפו ונזרקו במהלך היד, ומחשב לפיהם מה עדיין יכול להגיע. זו הסיבה שהוא נחשב הגרסה התובענית ביותר מבחינה מנטלית.

חוקי דרואו

דרואו היא הגרסה הפשוטה ביותר, ולרוב הראשונה שאנשים משחקים במטבח בבית. כל שחקן מקבל חמישה קלפים סגורים, ואף אחד לא רואה שום קלף של אף אחד לאורך כל היד.

מהלך היד קצר: סבב הימור ראשון, ואז שלב ההחלפה שבו כל שחקן רשאי לזרוק קלפים מהיד שלו ולקבל חדשים במקומם, ואז סבב הימור שני והכרעה. בסך הכול שני סבבי הימור בלבד.

מספר הקלפים שמותר להחליף משתנה בין בתי משחק, ובדרך כלל מוגבל לשלושה. המידע היחיד שעומד לרשותכם על היריב הוא כמה קלפים הוא החליף. מי שהחליף אחד מסמן יד כמעט מושלמת, ומי שהחליף שלושה מסמן שהתחיל מזוג בלבד.

השוואה בין ארבעת סוגי הפוקר

מאפיין	טקסס הולדם	אומהה	סטאד	דרואו
קלפים אישיים	2 סגורים	4 סגורים	3 סגורים, 4 גלויים	5 סגורים
קלפים משותפים	5	5	אין	אין
סבבי הימור	4	4	5	2
תשלום פתיחה	בליינדים	בליינדים	אנטה	אנטה או בליינדים
מבנה הימורים רווח	ללא הגבלה	מוגבל קופה	מוגבל	משתנה
רמת קושי למתחיל	נמוכה	בינונית	גבוהה	נמוכה מאוד

אם אתם מתחילים, טקסס הולדם היא נקודת הפתיחה הנכונה. היא הנפוצה ביותר, ולכן תמצאו בה הכי הרבה שולחנות ושחקנים ברמתכם, וכל מה שתלמדו בה יעבור אחר כך לגרסאות האחרות כמעט במלואו.

שמונה טעויות שמתחילים עושים בחוקים

רוב הטעויות של שחקנים חדשים אינן אסטרטגיות אלא פשוט אי הבנה של החוקים. אלה השמונה שחוזרות הכי הרבה:

1. לחשוב שחייבים להשתמש בשני הקלפים הסגורים. בטקסס הולדם אין חובה כזאת. באומהה, לעומת זאת, החובה קיימת ומדובר בדיוק בשניים. בלבול בין השניים עולה כסף.
2. להניח זטונים בשתי תנועות. ההימור נחשב רק לפי התנועה הראשונה. אם רציתם להעלות והנחתם בשתי פעימות, הדילר יפסול את החלק השני.
3. לחשוב שצורה אחת חזקה מהשנייה. בפוקר ארבע הצורות שוות לחלוטין. פלאש בלב ופלאש בעלה באותם ערכים מתחלקים בקופה.
4. לדבר בזמן יד שפרשתם ממנה. גם הערה תמימה על הקלפים שנחשפו נחשבת להפרה, כי היא משפיעה על מי שעדיין משחק.
5. לזרוק קלפים בלי לוודא שהיד הסתיימה. קלפים שנגעו בערימת הזריקה מתים ואי אפשר להחזיר אותם, גם אם התברר שהם ניצחו.
6. לחשוב ש"אול אין" מסיים את המשחק עבורכם. שחקן שנגמרו לו הזטונים ממשיך להתחרות על הקופה שאליה הכניס כסף, ונוצרת קופה צדדית לשאר.
7. להסתיר זטונים גבוהים מאחורי נמוכים. הערימה חייבת להיות גלויה, וזטונים בערכים גבוהים מונחים בחזית.
8. להתעלם מהעמדה. זו לא טעות בחוקים אלא בהבנתם, והיא היקרה מכולן. אותה יד שווה דברים שונים לגמרי לפי מקום הישיבה שלכם.

שאלות נפוצות על חוקי פוקר

מה היד החזקה ביותר בפוקר?

רויאל פלאש, כלומר עשר, נסיך, מלכה, מלך ואס באותה צורה. זו היד היחידה שלא ניתן לנצח, לכל היותר להשוות אליה. אחריה סטרייט פלאש ואז רביעייה.

מי מדבר ראשון בפוקר?

בסבב שלפני הפלופ, השחקן שיושב משמאל לבליינד הגדול. בכל הסבבים שאחרי הפלופ, השחקן הראשון משמאל לכפתור הדילר מבין אלה שנשארו במשחק. בסטאד הסדר שונה ונקבע לפי הקלפים הגלויים.

מה קורה כששני שחקנים מקבלים את אותה יד?

ההכרעה עוברת לקלף הגבוה שמשלים את חמשת הקלפים. אם גם הוא זהה, בודקים את הקלף הבא, וכן הלאה. אם כל חמשת הקלפים זהים בערכם, הקופה מתחלקת שווה בשווה בין השחקנים.

האם אפשר להעלות פעמיים באותו סבב?

כן, כל עוד שחקן אחר העלה אחריכם. אם מישהו העלה על ההעלאה שלכם, התור חוזר אליכם ומותר להעלות שוב. במבנה מוגבל יש בדרך כלל תקרה של ארבע העלאות לסבב, ובמבנה ללא הגבלה אין תקרה כזאת.

מה ההבדל העיקרי בין טקסס הולדם לאומהה?

מספר הקלפים הסגורים וכלל השימוש בהם. בהולדם מקבלים שניים ומותר להשתמש בכמה שרוצים, ובאומהה מקבלים ארבעה וחובה להשתמש בדיוק בשניים יחד עם שלושה קלפים מהשולחן. שאר הכללים כמעט זהים.

האם חייבים להראות את הקלפים בסוף היד?

רק אם הגעתם להכרעה מול שחקן נוסף. אם כל השאר פרשו, השחקן שנותר לוקח את הקופה בלי לחשוף כלום. בהכרעה עצמה, מי שהימר אחרון מראה ראשון.

כמה שחקנים צריך למשחק פוקר?

שניים הוא המינימום, ומדובר בפורמט ראש בראש. שולחן סטנדרטי מכיל שישה עד תשעה שחקנים, וזו גם הצורה הנפוצה באונליין. בסטאד המקסימום נמוך יותר, כשמונה שחקנים, בגלל מספר הקלפים הנדרש.

איפה אפשר לתרגל את החוקים בפועל?

הדרך המהירה ללמוד היא לשחק שולחנות בסכומים נמוכים, שבהם הטעויות זולות. אפשר להתחיל דרך אפליקציית 7XL, שכוללת את כל הגרסאות שהוזכרו כאן, ולעבור בהדרגה לשולחנות גדולים יותר.