בישראל, המילה "פוקר" עדיין גורמת לאנשים מסוימים במשרדי הממשלה לנוע באי נוחות. היא נחשבת למילה כמעט גסה, משהו ששייך לעולם התחתון, למקומות אפלים. בזמן הזה, במרחק של שלוש-ארבע שעות טיסה, אפשר לשבת בלונדון, במדריד או בסטוקהולם, להפקיד כסף לאתר פוקר אונליין שמחזיק ברישיון רשמי מהמדינה, ולשחק בטורניר על קופה של מיליון יורו. הכל חוקי, הכל מפוקח, כולל תשלום המיסים. הפער הזה, בין המציאות בארץ למציאות האירופאית, הוא תהומי. אז מה זה בעצם המודל האירופי להסדרת תחום הפוקר אונליין? האם זו שיטה אחידה? למעשה, מדובר באוסף של גישות שונות ומגוונות שמדינות אירופה אימצו כדי להתמודד עם תפוח האדמה הלוהט שנקרא הימורים באינטרנט. כל מדינה והסיפור שלה, וכל ממשלה והאינטרסים שלה.
חוסר אחידות רגולטורית ברחבי היבשת
כשאנשים זורקים לאוויר את המונח "המודל האירופי", הם כנראה מתכוונים לרעיון הכללי של רגולציה בתחום. כלומר, המדינה מפסיקה לעצום עיניים ולקוות שהימורים אונליין ייעלמו, ובמקום זה מכירה בקיומם ומכניסה אותם למסגרת חוקית. בפועל, אירופה היא פאזל של גישות ותקנות שונות. למה? כי האיחוד האירופי, למרות שמו, נותן לכל מדינה חברה יד חופשית יחסית להסדיר את שוק ההימורים שלה איך שהיא רואה לנכון, כל עוד זה לא פוגע בעקרונות הבסיסיים של השוק החופשי. התוצאה היא קליידוסקופ של חוקים. יש מדינות כמו בריטניה שהלכו על מודל פתוח ותחרותי, יש מדינות כמו צרפת וספרד שהתחילו עם שווקים סגורים ומבודדים, ויש כאלה כמו שוודיה שניסו למצוא דרך ביניים סקנדינבית.
אבל למרות ההבדלים, יש כמה עקרונות משותפים שמאחדים את רוב המודלים האירופאים:
- הכרה במציאות: הימורים אונליין הם עובדה קיימת. אי אפשר להעלים אותם.
- הגנה על שחקנים: המטרה המוצהרת מספר אחת היא להגן על צרכנים, במיוחד על קטינים ועל שחקנים בסיכון להתמכרות.
- מניעת הלבנת הון ופשיעה: שוק מפוקח מאפשר פיקוח על תנועת כספים ומונע מארגוני פשע להשתמש בפלטפורמות האלה.
- מיסוי: בואו נודה על האמת, זו הסיבה המרכזית שממשלות נכנסות לתמונה. שוק של מיליארדים שמסתובב מתחת לרדאר הוא הפסד הכנסה אדיר למדינה.
שתי הגישות המרכזיות: השוק הפתוח מול השוק הסגור
בגדול, אפשר לחלק את הגישות באירופה לשתי קבוצות עיקריות. מצד אחד יש את מודל השוק הפתוח (Open Liquidity). על פי גישה זו, מפעיל שמקבל רישיון במדינה מסוימת (נניח, דנמרק) יכול להציע את שירותיו לאזרחי המדינה, והם יכולים לשחק מול שחקנים מכל העולם. זאת הגישה המועדפת על שחקני הפוקר, כי היא יוצרת מאגרי שחקנים (Player Pools) גדולים, טורנירים עם פרסים ענקיים ויותר אקשן בכל שעות היממה.
מהצד השני יש את מודל השוק הסגור (Ring-fenced Market). בגישה זו, המדינה מעניקה רישיונות, אבל מתנה אותם בכך שהשחקנים המקומיים יוכלו לשחק רק אחד נגד השני. זה מה שעשו בתחילת הדרך מדינות כמו צרפת, ספרד, איטליה ופורטוגל. המחשבה מאחורי זה הייתה שליטה מקסימלית והגנה על השוק המקומי. התוצאה? מאגרי שחקנים קטנים, פרסים נמוכים יותר, ובסופו של דבר, דעיכה מסוימת של הענף (וההכנסות ממנו) במדינות האלה. זה היה כל כך בעייתי, עד שבשנים האחרונות המדינות האלה התחילו לחתום על הסכמים שמאפשרים לשחקנים שלהן לשחק אחד נגד השני (למשל, שחקן מצרפת יכול לשחק נגד שחקן מספרד). זה אמנם שיפר את המצב, אבל עדיין מדובר בשוק מוגבל.
סיבוב באירופה: שלוש מדינות – שלוש גישות שונות
כדי להבין כמה המודל האירופי הוא לא באמת אחיד, בואו נקפוץ לביקור בשלוש מדינות שהן מקרי מבחן מעולים:
בריטניה: הממלכה של השוק החופשי (עם פיקוח רציני)
בריטניה היא אולי הדוגמה הבוגרת והוותיקה ביותר לרגולציה של הימורים. הם נמצאים בתחום הזה הרבה לפני שרוב המדינות האחרות אפילו חשבו על זה. כבר ב-2005 הם חוקקו את ה-Gambling Act, והקימו גוף רגולטורי חזק ועצמאי בשם UK Gambling Commission (UKGC).
הפילוסופיה הבריטית היא קפיטליזם במיטבו: תנו לשוק לעבוד, תנו לחברות להתחרות, אבל תפקחו עליהן ביד ברזל. כל חברה שרוצה להציע הימורים לאזרחי בריטניה חייבת לקבל רישיון מה-UKGC. מדובר בתהליך יקר, ארוך ומסובך, שדורש מהחברות לעמוד בסטנדרטים הכי גבוהים שיש.
הדגש המרכזי של הבריטים הוא על "הימורים אחראיים" (Responsible Gambling): אימות גיל קפדני, כלים להגבלת הפקדות, אפשרויות להרחקה עצמית, הודעות קופצות שמזכירות לך כמה זמן אתה משחק ועוד.
אבל לא הכל ורוד בממלכה. המיסוי גבוה (Point of Consumption Tax), מה שגורם למפעילים לגלגל חלק מהעלויות לשחקנים. בנוסף, בשנים האחרורות הרגולציה הפכה כל כך נוקשה, שיש טענות שהיא דוחפת חלק מהשחקנים לשוק השחור, שם אין הגנות בכלל. זה איזון עדין, והבריטים עדיין מחפשים אותו.
שוודיה: הסוציאל-דמוקרטיה פוגשת את הקלפים
שוודיה היא סיפור אחר לגמרי. במשך שנים, שוק ההימורים שם היה מונופול של המדינה, חברה בשם Svenska Spel. כל השאר היה לא חוקי. אבל כמו בכל מקום, השוק השחור חגג. השוודים הבינו שהם לא יכולים להילחם בזה, אז ב-1בינואר 2019 הם עשו מהפך: פתחו את השוק לתחרות והזמינו מפעילים בינלאומיים לבקש רישיון.
אבל שוודיה לא הייתה הופכת לשוודיה אם היא הייתה פשוט מעתיקה את המודל הבריטי. הם לקחו את הגישה ה"סוציאל-דמוקרטית" והחילו אותה על הימורים. המטרה העליונה היא לא התחרות החופשית, אלא רווחת האזרח. הרגולציה השוודית היא מהמחמירות באירופה, במיוחד בכל מה שקשור לשיווק. לדוגמה, חברה יכולה להציע לשחקן חדש בונוס הרשמה אחד בלבד. אחרי זה? כלום. נגמרו הבונוסים, נגמרו הספינים החינמיים, נגמרו המבצעים. המטרה היא למנוע פיתוי של שחקנים להמר יותר ממה שתכננו.
הם גם הקימו מערכת לאומית להרחקה עצמית בשם Spelpaus. בלחיצת כפתור, אזרח שוודי יכול לחסום את עצמו מכל אתרי ההימורים החוקיים במדינה, וגם מכל פרסום ישיר שקשור להימורים.
המודל השוודי עדיין צעיר יחסית, והוא לא חף מבעיות. כמו בבריטניה, יש טענות שהרגולציה המחמירה וההגבלות על בונוסים דוחפות שחקנים "רציניים" לחפש אתרים לא מפוקחים שמציעים להם תנאים טובים יותר.
צרפת: "נזילות משותפת"
הסיפור הצרפתי דומה מאוד לסיפור הספרדי והאיטלקי. כשצרפת פתחה את השוק שלה ב-2010, היא עשתה את זה במודל של שוק סגור. חברות יכלו לקבל רישיון, אבל שחקן צרפתי יכול היה לשחק רק נגד צרפתים אחרים. מה זה עשה לשוק? זה כמעט הרג אותו. תחשבו על זה: פוקר הוא משחק שצריך "נזילות", כלומר מסה של שחקנים. כשאתה מגביל את המאגר רק לאזרחי המדינה שלך, הכל נהיה קטן יותר: הטורנירים, הפרסים, מגוון המשחקים וכו'. הצרפתים והשכנים שלהם הבינו את הטעות. ב-2017 הם התחילו בתהליך של "נזילות משותפת". כיום, שחקנים מצרפת, ספרד ופורטוגל יכולים לשחק אחד נגד השני. זה שיפר את המצב משמעותית, אבל זה עדיין שוק נפרד מהשוק הבינלאומי הגדול.
ומה איתנו? הלקחים שצריך לקחת ולאמץ בישראל
ועכשיו לחלק הכיפי, או המדכא, תלוי איך מסתכלים על זה: ישראל. אחרי שראינו את כל הגישות, הניסויים, ההצלחות והכישלונות באירופה, מה אנחנו יכולים לקחת מזה? מה המדינה צריכה לעשות, אם וכאשר היא תחליט סוף סוף להתמודד עם המציאות ולהסדיר את תחום הפוקר אונליין?
האמת? ישראל נמצאת במצב ייחודי. אנחנו יכולים להסתכל על 20 שנות ניסיון אירופאי וללמוד מהטעויות של אחרים. זה יתרון אדיר, אם רק מישהו יסכים להשתמש בו.
לא להמציא את הגלגל מחדש
הלקח הראשון והכי חשוב הוא שאנחנו לא צריכים להמציא כלום. הגלגל כבר הומצא. יש דוגמאות שעובדות היטב שאפשר ללמוד מהן. אפשר לקחת את הדגש הבריטי על הגנת הצרכן, את הכלים השוודיים למניעת התמכרות, ואת הלקח הצרפתי על החשיבות של שוק פתוח ובינלאומי.
הטעות הכי גדולה שישראל יכולה לעשות היא ללכת על גישה של שוק סגור ומבודד. זה יהיה גזר דין מוות לפוקר בישראל. שוק קטן כמו שלנו חייב להיות מחובר לעולם כדי לשרוד. הרעיון ששחקנים ישראלים ישחקו רק בינם לבין עצמם הוא פשוט לא מציאותי ולא יעבוד.
כסף, כסף, כסף (או: למה המדינה יורה לעצמה ברגל)
מדינת ישראל מפסידה (מיסים) מאות מיליוני שקלים, אם לא מיליארדים, בכל שנה בגלל שהיא מתעלמת משוק ההימורים הלא חוקי. תחשבו על כל הכסף הזה שמסתובב בשוק השחור. כסף שיכל ללכת לבריאות, לחינוך, לתשתיות, או לסגור איזה בור אחר בתקציב. במקום זה, הוא מגיע לכיסים של גורמים שאף אחד לא מפקח עליהם, ולפעמים גם לארגוני פשיעה.
"המודל האירופי" מראה שמיסוי נכון של השוק הזה יכול להכניס לקופת המדינה סכומים אדירים. זה לא כסף "מלוכלך", זה כסף שממילא מסתובב במערכת. השאלה היא רק אם הוא יגיע למדינה ויוחזר לציבור, או יישאר בשוק השחור. זו החלטה כלכלית פשוטה, אבל משום מה הפוליטיקאים שלנו מתקשים לקבל אותה.
אחריות והגנה על שחקנים
הטיעון המרכזי של מתנגדי הרגולציה בישראל הוא שהיא תעודד הימורים ותגדיל את מספר המכורים. זו טענה שמפספסת לחלוטין את הנקודה. רגולציה נכונה עושה בדיוק את ההפך. היא לא מעודדת, היא מסדירה, מנהלת ומפקחת.
היום, אם למישהו בישראל יש בעיית הימורים, אין לו למי לפנות. הוא חשוף לשוק פרוץ, בלי שום הגנות. בשוק מפוקח, כמו שראינו בשוודיה ובריטניה, יש כלים אמיתיים לעזור: חובת הצבת מגבלות הפקדה, אפשרות לחסום את עצמך מכל האתרים, פיקוח על פרסום, וגופים שהתפקיד שלהם הוא לעזור למי שנמצא בבעיה. להשאיר את המצב כמו שהוא היום זה הדבר הכי גרוע שאפשר לעשות עבור אנשים פגיעים. זאת פשוט הפקרות.
אז מה השורה התחתונה? קצת אופטימיות זהירה
האמת, אני לא יודע מתי, אם בכלל, נראה פה בישראל משהו שדומה למה שקורה באירופה. הפוליטיקה פה מסובכת, הצביעות חוגגת, והמילה 'הימורים' עדיין עושה לאנשי מסוימים פריחה. אבל כשאני מסתכל על אירופה, אני לא רואה כאוס והתמכרות המונית. אני רואה ניסיון, לפעמים מוצלח יותר ולפעמים פחות, להתמודד עם המציאות. והמציאות היא שאנשים משחקים פוקר. תמיד שיחקו, ותמיד ישחקו. בין אם זה חוקי ובין אם לא.
השאלה היא רק אם המדינה תבחר להמשיך לעצום עיניים, להפסיד מיליארדים ולתת לשוק השחור לפרוח ולשגשג, או שהיא סוף סוף תתעורר, תסתכל על מה שקורה מעבר לים, תלמד ממדינות מתקדמות אחרות, ותכניס קצת סדר, שפיות והיגיון לכל הסיפור הזה.
אני רוצה להאמין שההיגיון ינצח בסוף. אולי אני נאיבי, אבל אחרי כל כך הרבה שנים בתחום, קצת אופטימיות זה כל מה שנשאר לנו, לא?
